מאז שנות השישים הוכתר נסים אלוני בהילה של יוצר מקורי, שמחזותיו ועולמו האישי הם מזן מיוחד, שאין דומה לו.
הצלחותיו היו מרהיבות.
מחזות כגון הנסיכה האמריקאית, הכלה וצייד הפרפרים, דודה ליזה והצוענים של יפו סחפו את התיאטרון הישראלי למחוזות חדשים: ליריים, צבעוניים, מטאפוריים, עתירי דמיון.
המחזות היו עשירים, מורכבים, בנויים משכבות על גבי שכבות, כתובים בשפה וירטואוזית.
בנוסף להיותו מחזאי ובמאי היה אלוני גם סופר מחונן.
ספר סיפוריו הינשוף זכה למקום של כבוד בסיפורת הישראלית. המערכונים הקומיים שכתב - במיוחד לשלישיית הגשש החיוור - הפכו לחלק מן הפולקלור הלאומי.
ספר זה דן ביצירתו של נסים אלוני ומברר שאלות כגון: מהו סוד הקסם של המחזות?
מה מייחד את סגנונו של אלוני ואת הפואטיקה שלו?
מה היתה תפיסת העולם שלו?
ושאלה שהעסיקה שוב ושוב את הביקורת: מה המשמעות של המחזות?
מה ביקש אלוני לומר במחזותיו?
ד"ר יצחק בן-מרדכי הוא מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בין הספרים שכתב: שבחי האיבה - עיונים ביצירתו של מ"י ברדיצ'בסקי, הקיבוץ המאוחד 1990; הרומן הגולם, שוקן 1992; הרומן זוהרה, זמורה-ביתן, 1999 .