“"בסדר, שיקרתי! רצית שאספר לאשתך שעסקתי בציד אנשים ובחיסולם לפני שנתנו לי את הג'וב הזה לנבור ברפש בחיפוש אחר עצמות?" (עמוד 88).

את הספר "חיילים אבודים" מאת ג'יימס ווב קראתי בצבא. הספר מתאר את מאמציו של ברנדון קונדלי, עובד ממשלה, לאתר ולהביא לקבורה את גופותיהם של חיילים בכוחות המזוינים של ארצות הברית אשר הוגדרו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. כאשר מתגלה גופה של חייל אמריקני בכפר נידח בווייטנאם שלושים שנה לאחר המלחמה מתחילה שרשרת של אירועים שנפרשים על פני חמש יבשות, והופכת על פיהם את חייהם של אמריקנים, וייטנאמיים, אוסטרלים ורוסים.

גיבור הספר הוא כאמור ברנדון קונדלי, נחת לשעבר, אשר חי בגפו במזרח אסיה. "הוא לא עשה הרבה עם חייו לבד מלחיות אותם. המלחמה, תחילה עם חיל הנחתים בצפון, אחר כך חזרה עם סוכנות הביון מערבה לסאי גון וללאוס, ולאחר שהסתיימה, לא לדעת מה לעשות" (עמוד 29). בעקבות גילוי הגופה נקרא קונדלי לבסיס הצי האמריקני בפרל הארבור ונפגש עם מפקדו מימי המלחמה, הגנרל ויין דאנקן, המטיל עליו לאתר ולהביא לדין נחת לשעבר אשר נחשב למת ולמעשה סייע במידע לאויב בזמן מלחמת וייטנאם. במקביל לקונדלי מוצא עצמו נהג סיקלו (תלת אופן) בשם דזונג, אשר במהלך המלחמה סייע לכוחות האמריקנים ולחם לצד קונדלי, נתון ללחצי הביון הווייטנאמי. הללו מטילים עליו משימה דומה לשל קונדלי – לאתר ולחסל את אותו בוגד בדיוק.

קונדלי הוא הקשוח שבקשוחים. מילה שלו היא מילה ואלכוהול לא מאט אותו גם לא בעשירית השנייה. לא מזיק גם שהוא חריף, בעל אגרופי פלדה ואקדוחן מיומן: "לצלף היה שדה ראייה פתוח, והצלף היה מיומן. דזונג השתופף בין שתי משאיות, והתכונן לזנק ולרוץ על מנת להימלט על נפשו, ואז התפוצצו לפניו לפתע שלוש יריות. הן חלפו לידו משמאל לימין. הוא הסתכל במהירות אל המשאית הרחוקה וראה את הצלף נופל. לא היה לו זמן לחשוב. הוא זינק אל הדרך ופנה אל שביל העפר. וכאשר חלף על פני מכלאת השחיטה, הבחין בקונדלי הנשען על קיר הבטון. כתפו השמאלית של קונדלי דיממה, הוא העווה את פניו ועיניו היו פראיות מזעם ומכאב. ואולם כאשר ראה את דזונג, הרים את הגלוק שלו באוויר בתנועת ניצחון ובידו השמאלית זקף את אגודלו, שעה שנהג הסיקלו אץ במורד השביל האפלולי לעבר הנהר" (עמודים 373-372).

המתרגם עשה מלאכה נאה והקריאה קולחת. ווב עצמו שירת כמפקד מחלקת רובאים בחיל הנחתים ולחם במלחמת וייטנאם. על גבורתו בשדה הקרב עוטר בצלב הצי. לאחר מכן שירת כשר הימייה בממשל האמריקני וכסנאטור בבית הנבחרים. ניכר בווב כי חווה את הדברים "דרך הרגליים". מתח לא רע בכלל. בהחלט אפשר.”