“ספר זה הוא אוטוביוגרפיה של שמעון זנדבנק. אדם רב תחומי שנגע כמעט בכל תחום הנוגע לספרות ושירה, מתרגם, סופר, משורר, מרצה ואיש אקדמיה רב פעלים.
זו אוטוביוגרפיה מאוד חושפנית המתארת את כל תקופת חייו, החל מהאב שאיבד בגיל צעיר, דרך נסיונות שלא כל כך צלחו כמשורר, סופר, מרצה באקדמיה ועד להגיעו לתחום בו הוא הרגיש הכי מסופק ומוצלח- תרגום שירה.
מה שעניין אותי לפני הקריאה היה בעיקר הדרך שמביאה אדם להבין שיעודו והצלחתו הרבה ביותר בחיים היא בתרגום שירה ובעיקר שירה גרמנית ואנגלית.

אם אני קורא שיר יפה של משורר שאינני מכיר אני מיד מחפש את כל החומר על חייו האישיים והמקצועיים, הידע הזה מוסיף עומק והבנה לקריאת השירים. לעיתים קריאת שיר יפה הופכת לעונג אמיתי אם מבינים מהיכן הגיע המשורר ומה עבר בחייו האישיים והמקצועיים. החיבור והבנת המשורר מתחזקים.
זנדבק תירגם בין היתר את סיפורי קנטרברי מאנגלית בהוצאה של 1980- תרגום מופתי, את שיריו של פאול צלאן מגרמנית, את רילקה, את הלדרלין, שירים של גתה ועוד.
הוא כתב שירים, אך היה מספיק ביקורתי כלפי עצמו להבין שזה לא הצד החזק שלו ולכן המשיך לחפש עד שהגיע לתרגום שירה. הוא מספר כיצד הוא מתרגם שיר ומה עובר במחשבתו בזמן התרגום.

התרשמותי מתרגומיו הביאה לרצון ללמוד עליו עוד. הוא גם קיבץ ותרגם אנתולוגיה של שירי אנגליה מהמאה ה-10 עד היום. כתב ספר על כיצד לקרוא שירה (מזשיר), והוציא ספר מצויין בהוצאת האוניברסיטה המשודרת על מגמות יסוד בשירה המודרנית. ללא ספק איש רב פעלים בתחום הספרות והשירה ששווה להכיר.
המגרעת היחידה לטעמי היא שלעיתים הדיון הופך אקדמאי ומקצועי מידי בעוד שזה ספר שמוגדר כאוטוביוגרפיה ואמור להיות מובן לכל.”