אפוליאוס לוקיוס היה סופר בעל אזרחות רומית וחינוך יווני (באתונה) שבילה את מיטב שנותיו במסעות באסיה הקטנה, מערב אסיה וצפון אפריקה, ועיקר עניינו היו מעשי כישוף ומנהגי הארצות השונות. בהיותו במיטב שנותיו נשא לאישה אלמנה עשירה... ומיד הואשם כי זכה באהבתה בעזרת כישופים. היצירה "אפולוגיה" הנה כתב הגנה במשפט שנערך נגדו, והיא נחשבה בעולם העתיק כקריאת חובה לכל נואם ורטוריקן. "חמור הזהב", יצירתו הגדולה של אפוליאוס, שרדה בשלמות, וזו היצירה הספרותית העממית (רומן למשרתות, למעשה) היחידה ששרדה במלואה. הספר מספר את סיפורו של לוקיוס, מכשף - חובב שהפך "בטעות" לחמור, ומסע היסורים שעבר עליו עד שאיזיס, האלה המצרית, ריחמה עליו והפכה אותו שוב לאדם. בין דפיו של "חמור הזהב" מובאת היצירה הרומנטית הידועה ביותר מהעולם העתיק, סיפור אהבה שריגש את לב הקוראים (והקוראות) אלפי שנים - קופידון ופסיכה. קופידון הוא אל האהבה ופסיכה היא התגלמות הנפש בדמות נערה יפהפיה. סיפור האהבה ביניהם נכתב בעשרות נוסחים, אולם אין נוסח הנוגע ללב ביופיו יותר מזה שכתב אפוליאוס לוקיוס, שרצה להראות כי אהבה אמיתית גוברת גם על החזק בכישופים. קופידון ופסיכה מובא כאן בשלמותו, בתרגום מלא לעברית שנערך תוך השוואה לתרגומים שנעשו לשפה האנגלית. הערות והארות הוספו כדי להקל על הקורא העברי.