"אמא שלי תמיד אומרת שמה שיקרה, יקרה לטיבה, וכל אדם שהכרתי בדרך תרם לטובת הטובה." "רוחניות ראיתי בשחר שסיפר בתיאוריו מהות מוזרה לאהבה, מוזרה ומתוקה כאחת, מפחידה ופורצת אל עולמות כה שונים, אז הסתפקתי בתחושה השוכנת עמוק בבטן. אומרת בדיוק את מה שרציתי אני לומר, מתעלמת מהחושך ולא צועקת באור. מכירה פנים חדשות בכל קימור של דרך ונתקלת בפניות רבות גם עם סיבובים נטולי רגש." לימור ביטון, ילידת 1978. זהו סיפרה הראשון. "אוויר הרים צלול מנאלי" מזמין את הקורא להתלוות לסופרת צעירה במסע רגשי, המקיף עולמות ואמונות, דחפים וחוויות, שאלות ותשובות. מסע רגשי זה מתפרס על פני לב ליבה של הודו, ומובא כסיפור אישי המשורטט על מפת הלב. "וזה ההודי שישב ברכבת הדחוסה ספר לי על שמים וחיבור לאדמה, ושחר שהתעורר צעק אליי: לימורי, בין שמים לארץ לא תמצאי את הודו בין שמים לארץ אני ורק אני זה שמצא אותך. ורציתי להאמין לו באותם ימים, רציתי לשמוע שוב ושוב את אותו משפט."