“כל צד מביא לחיי הנישואים את הנדוניה שלו. אצלנו זה הלך ככה: אני הבאתי את ד"ר סוס והמומינים. האיש לא הכיר אותם קודם. הוא מצידו הביא את שר הטבעות, גבעת ווטרשיפ ואת ג'יימס הריוט. את כל אלה לא הכרתי לפני שהתחתנתי. אבל זה בסדר, התחתנתי צעירה מספיק. ג'יימס אלפרד וויט השתמש בשם העט ג'יימס הריוט וכתב סדרת ספרים ובה חוויות מימיו כוטרינר כפרי בחבל יורקשייר בצפונה של אנגליה. הוא כותב את החוויות כאדם שבא מבחוץ להשתקע במקום, ועושה את זה בדרך משעשעת ומלאת הומור. אז ג'רוויז פין (שם אמיתי, גם אם משונה) הוא המקבילה החינוכית. הספר "צדו האחר של העמק" הוא אוסף אנקדוטות וחוויות מרתקות מימיו כמפקח על בתי הספר בחבל, ובכן, יורקשייר. אין ספק שפין קיבל את השראתו מהריוט, והדבר ניכר מהספר. הסיפורים קצת פחות שנונים, הפאנצ'ים מצריכים יותר קריאה מעמיקה ומרוכזת כדי להבין אותם ולצחוק, ובכל זאת הספר משעשע עד מאוד.

פין, כמפקח על לימודי הקריאה באיזור, הולך לבחון ילדים מבית ספר כפרי. הוא מביא איתו ספר על קורותיו של ארנבון מסכן, הנרדף על ידי האיכר. אבל הסנטימנים של הילדים נתונים בעיקר לאיכר, שמנסה לגדל חסה בלי כרסומי ארנבונים בתוכה. למפגש הבא לומד המפקח לקח, והוא מביא ספר על כבש, וכל הילדים הקוראים עסוקים יותר בזיהוי הגזע המדויק של הכבש, לפני שיוכלו לפנות לקרוא על מעלליו. וזו רק דוגמית קטנה.

כבר זמן רב אני טוענת שמיציתי את הספרייה ביישוב. מתברר שאם חופרים לעומק ומתעקשים, אפשר למצוא כמה פנינים. הספר הזה הוא דוגמה לפנינה שכזו. בספרייה גדולה, עמוסת רבי מכר וספרים שיצאו לאור לאחרונה, סביר שלא הייתי מעיפה עליו מבט שני. נראה ישן, קצת מהוה, מתחיל אפילו להצהיב. אני שמחה שנאלצתי לתת צ'אנס. וגם גאה להיות זו שמחלצת את הספר מאלמוניות נטולת סקירות באתר. מומלץ בהחלט.”