החינוך הוא תחום של פעילות בלתי פוסקת ואין הוא פוסח על שום אדם, על שום מקום ועל שום זמן. בכל חברה אנושית מצויים מחנכים המבקשים להכניס את הצעירים אל תרבותם: להקנות להם את דרכי החשיבה המאפיינות את חברתם ולהכשירם במיומנויות המאפשרות פעילות יעילה ומספקת. ואולם בעולם משתנה אין הכנסת צעירים אל תרבותם דבר פשוט. מהי בדיוק תרבות ומי קובע זאת? ובאיזו זכות מקנים אותה? האם המסורת עדיין מספקת תשובות לשאלות כאלה, או שמא אמתות דאשתקד אינן יותר מפריטים בהיסטוריה של רוח האדם, הנתונה בתנועה ובתמורה אין - סופיות? החינוך חשוב מכדי שייעשה בלא מחשבה המבהירה מושגים והבוחנת דרכים להגשמת אידאלים אישיים וחברתיים. והדברים ייאמרו על החינוך היהודי במיוחד, כי בתחומו התהיות עולות בהתמדה ובחדות: האם אבד הכלח על המסורת החינוכית היהודית, או היא ממשיכה לספק כלים ליצירת בני אדם החיים לאור אמתות נצחיות? ושמא סר חנה של מסורת זו? הן במדינת ישראל הן מחוצה לה נשאלות שאלות אלה מתוך תחושת דחיפות, בנפשנו הן. החינוך במובנו הכללי לא ייגמר לעולם, אך אין כל ביטחון שהחינוך היהודי ימשיך להתקיים באופן משמעותי בקרב ציבורים החיים בתוככי המודרנה. ספר זה בוחן עקרונות בחינוך היהודי ומציע דרכים לחשוב על הבעיות המאיימות עליו. אמונת היסוד של המחבר היא שבחינוך, כבתחומים מעשייס אחרים, אין המעשה יכול להתקיים לאורך זמן בהיעדר תאוריה טובה. מיכאל רוזנק הוא פרופסור אמריטוס לחינוך יהודי באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש ראש הקתדרה ע"ש מנדל ומנהל המרכז לחינוך יהודי ע"ש מלטון. חיבר ספרים ומאמרים על סוגיות מסוגיות שונות בפילוסופיה של החינוך היהודי.