“החיטוט בפצעי מלחמת יום הכיפורים לא ייגמר לעולם, וגם אני בין האנשים שנמשכים כמו אל מגנט לסיפורי הלוחמים, המפקדים והסופרים שחוזרים למלחמה הזאת עוד ועוד בלי די.
סיפורו של גדוד 198 מחטיבה 460 . הוא מיוחד במינו וזאת מכמה מובנים:
א) היה זה גדוד של בית ספר לשיריון , מפקדיו ושריוניו היו בקורס מפקדי הטנקים או השלמה חילית של קורס קציני השיריון, רובם עמדו לפני סיום הקורסים כשפרצה המלחמה.
ב) גדוד השריון הזה השתייך לאוגדה מטכלית אבל סופח לאוגדת סיני 252 בפיקודו של אלברט מנדלר, שגם איבד את חייו במלחמה זאת.
ג) גדוד השיריון שמפקדו היה עמיר יפה. בן דודו של אלוף אברהם יפה מאלופי מלחמת ששת הימים, המשיך לכל אורך המלחמה והשתתף בכל הקרבות מתחילת המלחמה בשישה לאוקטובר ועד לסיומה ב25 לאוקטובר בקילומטר ה 101 באפריקה.
ד) אבדותיו של הגדוד היו עצומות , הן בהרוגים והן בפצועים, גם מבחינה מטריאלית ספגו טנקים של הגדוד פגיעות קשות בקרבות השונים כשעיקר המשחיתים היו טילי הנ״ט שהפעילו לוחמי החי״ר המצריים, שבניגוד למלחמת ששת הימים נלחמו בעקשנות רבה תוך ניצול היתרונות שהעניק להם הציוד הסובייטי טילי הנ״ט, טילי הנ״מ וטילי הסטרלה האישיים שמטחים מהם נורו על מטוסי חיל האוויר.
ה) חטיבה 460 שבשירותיה נמצאו הגדודים מהטובים של צהל נוהלה באופן שגויי שגרם לשחיקה עצומה באנשים ובציוד.
קיימים מספר חוקי. ברזל כשמדובר בכוחות שיריון: 1) חוק הריכוז- ניהול קרבות שיריון נעשה באופן האופטימלי ביותר תוך כדי ריכוז הכוח במבנה מסויים . ביום הכיפורים מפקדי הכוחות פזרו את הכוחות הדרך שלא הואילה לא להבסת הכוחות המצריים ולא כדי להציל את המוצבים לאורך תעלת סואץ. כרגיל יהיו כאלה שיצק קו בלשונם ויגידו, טוב זה חכם לאחר מעשה. אבל עובדה שצהל שגדל והתחנך על פעולת מלחמה תוך ריכוז הכוח ולא פיזורו. 2) חשיבות עליונה שמוטלת על הצבא זה למלא את הפקודות והמשימות שמטיל עליו הפיקוד. אי ביצוע המשימות אם זה מסיבה של ריבוי נפגעים, או פחד או התעסקות בהתקפות סיבוביות( שדרך אגב מונטגומרי היה מומחה גדול בשיטה זאת) משמעותה אי ביצוע הפקודה, וגרוע מכך , לפעמים אף תבוסה. במלחמת יום הכיפורים לא היינו רחוקים לא מין הראשונה ולא מין השניה
3) חוסר שילוב בין הכוחות השונים. שליחת השיריון למלחמה ללא ליווי של כוחות חי״ר וללא ארטילריה, כמוה כהליכה למסע התאבדות ידוע מראש.
מלחמתו של הגדוד כאמור היתה תוך גילויי גבורה יוצאים מגדר הרגיל. אחד הידועים שלו זה הקרב על חמוטל וטנק הקצינים שבין המפקדים שהיו בו היה סגן נוריה, מקבל עיטור הגבורה .
אנשי ציוותו של טנק זה התחלפו ללא הרף וכל פעם נכנסו בתוכו קצינים אחרים עד שבאחד הקרבות ספג הטנק טיל וכל אנשי ציוותו נהרגו.
מילה על מפקד הגדוד.
עמיר יפה , שכאמור היה בן למשפחת יפה המפוארת שרד את המלחמה. הוא הוביל את הגדוד בכל הקרבות תוך ניהול אחראי וזהיר של הכוחות ונסיון בלתי פוסק ממניעת כוחותיו מפגיעתם הרעה של הכוחות המצריים. הוא ריכז את כוחותיו כשהדבר היה בידיו. הוא הוביל אותם בקרבות בזהירות רבה תוך ניצול הכיילים וכוחם המשולב. אבל לעיתים יכולתו לא הספיקה וניהול קרבות בלי מודיעין שדה היה בעוכריו.

לסיום, ספר קצר אבל מלא. כתוב ללא מליצות וללא הגזמות בידי הקצינים שהשתתפו בקרבות.מומלץ לכולם.
טוביה”