מי הולך הוא גם חוזר הוא סיפורו של בנימין בן השתים - עשרה, המכונה ביניו, שהתייתם זה לא כבר מאמו. את ביניו מדאיגה השאלה איך יהיה לאמו מקום במהומה ובצפיפות שעתידים ליצור כל הקמים לתחייה באחרית הימים.
במסגרת הכנותיו לקראת אותו יום הוא מנסה לצבור הון מכל מיני סחר - מכר מפוקפקים, משתמט מבית הספר ומבלה את זמנו בבית הקברות עם נחום הקברן, ניצול השואה, עם רוחמה - רוזה, נערה בעלת מוסר מפוקפק על פי אמות המידה המקובלות שהוא פוגש שם, ובביקורים אצל סבתו הישישה שאינה מבחינה בינו לבין ילדיה המתים.
אביו של בוניו מנסה לפתור את בעיית ההתנהגות של בנו בכך שישלח אותו לגור אצל דודתו במושב. האם זה מה שיוכל להציל את הנער הרגיש, האלים, חסר הפחד הזה?
אלה לפחות נתוני הפתיחה של הנובלה הזאת, הנראות במבט ראשון כמתארת התמודדות עם מצוקה אישית ומשפחתית. אבל ככל שהסיפור מתארך נבעות בו עוד ועוד פרצות אל מחוזות של דמיון פיוטי ופרוע, והוא הולך ומתעמק לכלל משל מרתק ומרחיק - לכת לא רק על אובדן אישי ועל בקשת הפיצוי, אלא גם על השואה ועל ההשלמה עם זכרה, על מציאות ועל גאולה.
נער מתבגר שאיבד אחד מהוריו מופיע גם בסיפור השני בספר, הנוף הכי יפה בעולם. זהו דודי שאמו מגדלת אותו לבדה, וכל מה שידוע לו על אביו הוא שנסע לאמריקה ושובו אינו צפוי. מפגש אקראי של האם והבן עם גבר ואשה מעולם חברתי ורגשי זר להם לחלוטין מתפתח לעימות דרמטי ומאיים.
איך יתמודד דודי עם המושגים החדשים של גבריות ונשיות הסותרים את הדימוי החיצוני שבנתה אמו בעמל רב בשביל שניהם? הכול בעלילת הסיפור הזה צפוי, ובכל זאת מפתיע ומטלטל.
תמר קרון היא פרופסור לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית ומחברת הרומן סיפור וינאי, שאף הוא יצא בסידרת הכבשה השחורה.