“אולי השאלה המתבקשת היא למה זה עדיין מעניין. ספר שפורסם פה לפני 50 שנה, תרגום של רומן היסטורי שנכתב באמצע המאה ה-19 ועוסק בגיבור לאומי של הקנטון השוויצרי גראובינדן, בימי מלחמת 30 השנים שהתרחשה בתחילת המאה ה-17. וכנראה כל ילד בקנטון השוויצרי הזה מכיר את יורג ינאץ ואת תולדותיו כשם שעל כל ילדי קרית חיים נגזר להכיר את ארלוזורוב או כפי שילדי תל מונד מתבקשים להתוודע לתולדותיו של הלורד מלצ'ט, הוא אלפרד מוריץ מונד. אבל למה אני?

נילי מירסקי, שגם תרגמה, כותבת בהקדמה לרומן הזה שהשאלה הגדולה שהוא מעלה היא שאלת ההשפעה של היחיד על ההיסטוריה. וזו אכן שאלה מעניינת בהקשר הזה, שכן מספר מנהיגים, קתוליים ופרוטסטנטיים, הם דמויות משמעותיות ברומן והיכולת שלהם להשפיע על מהלך הדברים נבחנת במהלכו. אבל יש פה גם שאלות משמעותיות לא פחות, שאלות מוסריות, בדבר היכולת של מנהיגים להיות נאמנים לעקרונותיהם ולהתנהל ביושר, שאלת המטרה המקדשת, כן או לא, את כל האמצעים, שאלות כאלה לא מפסיקות לצוץ כאן והן לא עומדות על איזו בימה תיאורטית או במרכזו של דיון הלכתי לא רלוונטי. בסיטואציה ההיסטורית שמתוארת פה, בה נלחמות ביניהן צרפת וספרד על השליטה בגראובינדן, וינאץ, המנהיג הצבאי והמדיני בן המקום, צריך להכריע כיצד לנהוג כדי לזכות בעצמאות יחסית לבני עמו, אלה שאלות פרגמטיות שאין להן פתרונות טריוויאליים, במיוחד כשלוקחים בחשבון גם את אופיים של האנשים המעורבים והעמדות האידאולוגיות שלהם. 

ומן הסתם, גם בסיטואציה ההיסטורית שבה אנחנו נמצאים, השאלות האלה, בדבר היושר, האינטרסים האישיים והשיקולים שעומדים מאחורי קבלת ההחלטות, לא איבדו כלום מהרלוונטיות שלהן. אלה אותן שאלות ששואלים את עצמם היום אנשים שהצביעו לנבחרים שעושים בדיוק את מה שהבטיחו שלא יעשו, שאלות שיכולות לעלות בדעתם של אלה שקיבלו פתאם כל מיני מענקים בשעה שהם ממשיכים להתפרנס ולעבוד ובד בבד רואים את השכנים או קרובי המשפחה שלהם מתרסקים כלכלית באין מושיע, שאלות שמטרידות בכל פעם שמתקבל דיווח על משאים ומתנים פוליטיים שמתנהלים עכשיו כשלגמרי לא ברור עד כמה טובתו של הציבור מנחה את ההתנהלות, שאלות כאלה, אם כי כאן נדמה שהתשובות הן הרבה יותר ברורות.

זה ספר קטן ואינטנסיבי, שמציע התבוננות באירוע היסטורי מנקודת מבט אקטואלית, ביקורתית ושיפוטית, ובכך מציג את אחד היתרונות של הז'אנר הזה, הרומן ההסטורי, שמאפשר להתייחס לאירועים היסטוריים לא רק כאל מה שהיה ונגמר אלא מניח אותם לבחינה מחודשת, תוך הארה שלהם מנקודות מבט שלא בהכרח נמצאות בספרי ההיסטוריה.”