"ביני לביני אני אומר: אתה נסער. נסה פעם אחרת. אלא שגם בפעם האחרת אני נסער. והזמן עובר. יש לי מה לומר. להשאיר לדורות הבאים. ובכל פעם שאני מבטא את זה במילים - אנשים נרתעים ממני כמפני מצורע. והירות, מטורף!" יגאל תומרקין כותב כשזורמת לה התודעה, כשהיד עייפה מהפטיש והנפש כמהה למסע. אז מתעורר בו הגירוי להריץ מילים מנקודה דמיונית - בהיסטוריה, בנפש או בצורה. לומר: כך היה, כך בדיוק, או לא בדיוק, ואולי אף לא היה כלל, ובכל זאת משהו קרה. לפעמים הוא מסכם לעצמו חוויות חד - פעמיות, תמיד חוויות סיזיפיות, מגלגל סלע לראש פטה מורגנה שרגלה דורכת פעם בעבר ופעם בעתיד; או יוצא אל מסע של הפגשות לא תמיד אפשריות, או מתאר חלום, נוף, דמות, ציור, מעשה יצירה. ובתוך כך הוא קורא דרור לרגשות ולהגיגים פרועים, לאהבות לשנאות, לייסורים ולתענוגות, שגם אם לא תמיד הם מובנים עד תום, נוגעים בכל מיני אופנים מרתקים, אם בקלילות משעשעת ואם בעוצמה קשה מנשוא, בלבן של חוויות נפשיות, זרבותיות ורוחניות שמזמן לו העולם שבתוכו הוא יוצר - עולמו האישי המיוחד שלו, אבל גם עולמנו, כאן ועכשיו. לקט הכתבים הזה, שחוברו במשך כשני עשורי שנים, מובא כאן בלוויית 23 ציורים ורישומים שהועיד להם האמן. פטר מרטין גרגור היינריך הלברג, הוא יגאל תומרקין, נולד בשנת 1933 בדרזדן שבגרמניה. בשנת 1935 היגר עם אמו לפלשתינה, וכאן שונה שמו. ב1955 - נסע לגרמניה, עבד בתכנון תפאורות בתיאטרון של ברטולד ברכט, "ברלינר אנסמבל", ויצר את פסלי הברזל הראשונים שלו. אחר - כך התגורר זמן - מה בהולנד ובפריס, וב1961 - שב לישראל. הוא השתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות, הציג עשרות תערוכות יחיד בארד ומחוצה לה, וזכה בפרסים רבים. עבודותיו מצויות באוספים פרטיים רבים ובאוספים של המוזיאונים החשובים, ומוצגות בגני פסלים ובשטחים ציבוריים בתחומן של ערים ורשויות שונות בארץ ובעולם.