פרק 1-
הַצָעַת חֲבֵרוּת
הַיי כּוּלָם. הִצַעְתִי לְלִיטַל - הַיַלְדָה שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֵב בָּעוֹלָם - שֶׁנִהְיֶה חֲבֵרִים.
אַתֶם יוֹדְעִים מַה הִיא עָנְתָה לִי?
רֶגַע, לְמִי שֶׁלֹא יוֹדֵעַ, אֲנִי אֱיָל קוֹרֵן, רֹאשׁ חֲבוּרַת כּוֹחַ הַמוֹחַ. אִתִי בַּחֲבוּרָה אָרִיק הַשָׁמֵן, נִיב הַזְדוֹנִי, גַל הַשׁוּתָף הַסוֹדִי, וְלִיטַל הַמַדְהִימָה, שֶׁכְּבָר מִזְמַן רָצִיתִי לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלָה וְעַכְשָׁיו סוֹף סוֹף הֵעַזְתִי לְהַצִיעַ לָה.
זֶה קָרָה בִּמְסִבַּת בַּת הַמִצְוָה שֶׁלָה. רָקַדְנוּ יַחַד. אָזַרְתִי אוֹמֶץ וְשָׁאַלְתִי אוֹתָה, "רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלִי?"
לִיטַל הִיסְסָה.
נָעַצְתִי בָּה מַבָּט חוֹקֵר עַד שֶׁלְבַסוֹף הִיא אָמְרָה, "בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר, מַסְכִּימָה!"
"יָדַעְתִי!" אָמַרְתִי.
"שְׁוִיצֶר!" הִיא עָנְתָה וְצָחֲקָה. הִצְטָרַפְתִי לִצְחוֹקָה.
לִיטַל קִבְּלָה אוֹפַנַיִם לְבַת הַמִצְוָה, וַאֲנִי בִּיקַשְׁתִי מֵהַהוֹרִים שֶׁלִי שֶׁיִקְנוּ לִי זוּג אוֹפַנַיִם, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְכּוֹב אִיתָה לְבֵית הַסֵפֶר כָּל יוֹם.
שְׁאָר בְּנֵי הַחֲבוּרָה, נִיב, אָרִיק וְגַל, חִיקוּ אוֹתָנוּ וְהִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ לִרְכִיבָה מְשׁוּתֶפֶת לְבֵית הַסֵפֶר. אֲנִי רָכַבְתִי הֲכִי קָרוֹב לְלִיטַל. הָיָה לִי נָעִים לִרְאוֹת אֶת הַשֵׂיעָר שֶׁלָה מִתְנַפְנֵף בָּרוּחַ. כָּכָה רָכַבְנוּ לָנוּ כָּל יוֹם לְבֵית הַסֵפֶר וּבַחֲזָרָה.
אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם שֶׁל כֵּיף, הִתְחִילוּ הַצָרוֹת - הָאוֹפַנַיִם שֶׁל לִיטַל נִגְנְבוּ!
הִרְגַשְׁתִי שֶׁזוֹ הַתַעֲלוּמָה הֲכִי חֲשׁוּבָה בַּחַיִים שֶׁלִי. הִרְגַשְׁתִי שֶׁאֲנִי מוּכְרָח לִמְצוֹא אֶת הַגַנָב, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְלִיטַל שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה הַכֹּל בִּשְׁבִילָה!
הַכֹּל הִתְחִיל בְּיוֹם רְבִיעִי. בַּבּוֹקֶר רָכַבְנוּ כָּרָגִיל עַל הָאוֹפַנַיִם לְבֵית הַסֵפֶר. נִכְנַסְנוּ לַשִׁיעוּר בְּאִיחוּר שֶׁל עֶשֶׂר דַקוֹת. בַּתְיָה, הַמוֹרָה לְגֵיאוֹגְרַפְיָה, נָתְנָה בָּנוּ מַבָּט נוֹזֵף אֲבָל לֹא אָמְרָה כְּלוּם. אַחֲרֵי כַּמָה דַקוֹת הִיא שָׁאֲלָה:
"מִי לֹא הֵכִין שִׁיעוּרִים?"
דִפְדַפְתִי בִּמְהִירוּת בַּמַחְבֶּרֶת. אֵין! שׁוּב שָׁכַחְתִי לְהָכִין שִׁיעוּרִים. מֵאָז שֶׁאֲנִי חָבֵר שֶׁל לִיטַל הַמוֹחַ שֶׁלִי כָּל כָּךְ עָסוּק בַּמַחְשָׁבוֹת עָלֶיהָ, עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵחַ מִדֵי פַּעַם לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת.
הִתְכּוֹנַנְתִי לְהָרִים אֶת הָאֶצְבַּע, וּלְהוֹדוֹת שֶׁלֹא הֵכַנְתִי, אֲבָל אָז נִיב הַזְדוֹנִי, שֶׁיוֹשֵׁב לְיָדִי, הִתְחִיל לְהֵאָנַח. בַּתְיָה נִגְשָׁה אֵלָיו.
"נִיב, אַתָה בְּסֵדֶר?"
"לֹא הַמוֹרָה, כְּאֵב בֶּטֶן כָּזֶה, פִּתְאוֹם, כָּאן, אָח כּוֹאֵב," נִיב הִצְבִּיעַ עַל הַבֶּטֶן וְהִמְשִׁיךְ לְהֵאָנַח.
בַּתְיָה מָשְׁכָה פַּעֲמַיִם בְּאַפָּה הָאָרוֹךְ, וּפָנְתָה אֵלַי:
"אֱיָל, צֵא בְּבַקָשָׁה עִם נִיב וְקַח אוֹתוֹ לָאָחוֹת."
אָחַזְתִי בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל נִיב וְעָזַרְתִי לוֹ לָקוּם. הוּא נִשְׁעַן עָלַי כָּל הַדֶרֶךְ הַחוּצָה, וּכְשֶׁנִסְגְרָה אַחֲרֵינוּ דֶלֶת הַכִּיתָה הוּא הִזְדַקֵף וְחִיֵךְ.
"עָבַר לְךָ?" שָׁאַלְתִי.
נִיב חִיֵךְ אֶת אֶחָד הַחִיוּכִים הָעַרְמוּמִיִים שֶׁלוֹ.
"נִיב, אַתָה בְּסֵדֶר?" שָׁאַלְתִי שׁוּב.
"אֲנִי בְּסֵדֶר גָמוּר, זוֹ הָיְתָה הַצָגָה," אָמַר נִיב.
"הַצָגָה?"
"כֵּן אֱיָל, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶה לֹא הֲכִי בְּסֵדֶר, אֲבָל הָיִיתִי חַיָב, לֹא הֵכַנְתִי שִׁעוּרִים."
"אָז מַה? גַם אֲנִי לֹא הֵכַנְתִי."
"בֶּאֱמֶת? אָז טוֹב שֶׁהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ. אַתָה מַכִּיר אֶת הָעוֹנָשִׁים שֶׁל בַּתְיָה. לִכְתוֹב חֲמִישָׁה עַמוּדִים עַל הַגָלִיל הַתַחְתוֹן. אֵיזוֹ מַכָּה!"
"הִיא לֹא תַעֲנִישׁ אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ כּוֹחַ הַמוֹחַ." אָמַרְתִי.
"בּוֹא לֹא נִיקַח סִכּוּן. אֵין לִי זְמַן לָעֲבוֹדוֹת. יֵשׁ חָמֵשׁ בָּנוֹת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַחְזִיר לָהֶן אִימֵייל כָּל יוֹם."
"טוֹב, טוֹב, דַי לְהַשְׁוִיץ עִם הַחֲבֵרוֹת שֶׁלְךָ, בּוֹא נִכָּנֵס, מַסְפִּיק שֶׁאִיחַרְנוּ בַּבּוֹקֶר, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַפְסִיד עוֹד חוֹמֶר."
"הָאִיחוּרִים הָאֵלֶה הֵם בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ מַגִיעִים בָּאוֹפַנַיִם, מַה לַעֲשׂוֹת? אוֹפַנַיִם לֹא מְהִירִים כְּמוֹ הָאוֹטוֹבּוּס." אָמַר נִיב.
"לְדַעְתִי זֶה מְצוּיָן לְהַגִיעַ עִם אוֹפַנַיִם, זֶה גַם כּוֹשֶׁר וְגַם כֵּיף, וְאִם הָיִינוּ יוֹצְאִים יוֹתֵר מוּקְדָם, הָיִינוּ מַגִיעִים בַּזְמַן."
"יוֹתֵר מוּקְדָם מִשֶׁבַע? הִשְׁתַגַעְתָ? הָעֵינַיִם לֹא נִפְקָחוֹת לִי לִפְנֵי שֶׁבַע."
"טוֹב נִיב, עַכְשָׁיו בּוֹא נִכָּנֵס,"
"רֶגַע, עוֹד דָבָר אֶחָד," אָמַר נִיב. לֹא עָנִיתִי לוֹ כִּי יָדַעְתִי שֶׁהוּא סְתָם מְנַסֶה לְעַכֵּב אוֹתִי. הִסְתוֹבַבְתִי וְהִתְחַלְתִי לָלֶכֶת לְכִיווּן הַדֶלֶת. נִיב הֶחֱזִיק אוֹתִי בַּזְרוֹעַ, "רָצִיתִי לְהַגִיד לְךָ שֶׁאֲנִי עוֹזֵב אֶת הַחֲבוּרָה!"