כמעט בלי משים, בצד החיים האזרחיים התוססים, והחיים הפוליטיים התוססים עוד יותר, סובב לו השעון הצה"לי. דקה אחר דקה, 24 שעות ביממה. צה"ל ללא הפסקה. אין רגע דל אחד. פעילות נוגעת בפעילות. וגם עכשיו, עדיין מרובים החילות והיחידות שלא הזכרנו מאלה שהכרנו בהקשת מקלדת, ומרובים ראשי התיבות ומספרי היחידות כמעט לאין ספור, כתאים בגוף החי, אשר אף לא חלפנו לידם. וזאת, אם בגלל רמת סיווג זו או אחרת, ואם בשל העובדה שדי בהזכרת השמות בלבד כדי למלא כרך עב כרס, ואם נעשה זאת לא יישאר מקום לספר על יום אחד בחיי צה"ל. יום שלישי, 8 בפברואר 2000, ב' באדר א' תש"ס. למה נבחר דווקא התאריך הזה? שאלת קיטבג. באותה מידה אפשר היה לבחור כל תאריך אחר. ומשנבחר התאריך, יצאו עשרות הצלמים אל היחידות השונות, היו עם אנשיהם מבוקר ועד בוקר, לחצו על ההדק (זה שלא יורה) ושבו עם שלל התמונות והשקופיות שנועדו לשקף את הפעילות הצבאית סביב השעון. יום בחיי צה"ל. צה"ל של יום - יום. צה"ל בגובה העיניים, גם כשלעיתים הגובה הוא הרחק מעל העננים, והמהירות היא על -קולית. בלי מיתוס ובלי מילים מגויסות בצו שמונה. צה"ל בצילומי רגע של תמונת מצב, עם מילים שמנסות לצלם, וצילומים שמנסים לספר את סדר היום הצה"לי כמו גם את סדר הלילה, ולא לפסוח אפילו על החיבור שבין היום לבין הלילה, לבין היום שבא אחריו, והלילה שיורד, והיום שעולה, והלילה שמגיע, והשחר שמאיר, וצללי הערב הנוטים...