הוולדנסים (שנקראו גם "עניי ליון") היו אחת מכתות המינות המרכזיות של ימי - הביניים, והיחידה שהאריכה ימים עד העת החדשה. מה היו יחסי המגדר בקהילתם, ומה היה מקומו ומעמדן של הנשים בה, להלכה ולמעשה? האם היה השוויון בין המינים עיקרון אצל הוולדנסים, או שזכויות הנשים בקהילתם הורחבו רק בשל היותם קבוצת שוליים, ששיתוף הפעולה של הנשים היה חיוני לקיומה במחתרת? האם פיתחו הנשים שהשתייכו לכת זהות עצמית בעלת ייחוד? שאלות אלה כמעט לא נידונו בנרטיבים המרכזיים על אודות הוולדנסים. ספר זה מנסה לענות על שאלות אלה ואחרות מתוך השוואה למעמדן של הנשים בתיאולוגיה ובמציאות החיים בכתות אחרות ובכנסייה הקתולית. נקודת מוצא לספר שימש רישום חקירתן של שתי נשים, אנייס ואיגט, בפני בית דין האינקוויזיציה. רישום זה הוא קטע מקור נדיר באופיו, ופירוטו אפשר לשחזר ביוגרפיה חלקית של שתי נשים שבחרו לעלות על המוקד ולא להתכחש לאמונתן. סיפורן של שתי הנשים משתלב הן בתולדות הנשים בכת והן בשאלת עמדתם של האינקוויזטורים כלפי המואשמים במינות - עמדה שהביאה לידי השעיית זהות המגדר של הנשים והגברים בדרך חקירתם, ואף בדרך הוצאתם להורג של אלה מהם שנידונו למוות.