ליה, גיבורת הרומאן, עלתה ארצה מברית-המועצות כשהיתה בת חמש, ונקלעה למציאות הקשוחה של אשדוד של שנות השבעים.
אביה - איש חם וחלש (בעיניה), עם אמונה רפה בחיים;
אמה, שבצעירותה נגררה בעקבות אחותה לתקופה של חיי זנות - היא אשה קשה וחזקה, המסרבת לאחוז בחיים ואינה מרשה לעצמה להחזיר אהבה לא לבתה, לא לבעלה.
היא משרה על בעלה תחושה מתמדת שהוא זר בביתו.
הילדה צהובת השיער, שגדלה להיות נערה פרועה, תזזיתית, נקרעת בין הרצון להשתייך, להתנסות, לאהוב ולחלולם, לבין תחושת הזרות העוטפת את כל אלה.
וגם אצלה עצמה הכל כמדומה זר. היופי שלה אחר, מושך ומרתיע. את חלומותיה ודימוייה היא שואבת מנופים אחרים, אפלים ונואשים, שאינם מובנים אפילו לה עצמה.
במרכז הספר - סיפור יחסה של לליה בשנות העשרה שלה עם דניאל, בן למשפחה ישראלית ותיקה.
יחד הם מנסים להתגבר על היאוש והבוז הטבועים בהם.
האם זה הבוז של אמה לגברים והבוז של אביו של דניאל לנשים?
למה מיטלטלת אהבת הבוסר שלהם בין תשוקות סותרות ומכאיבות?
למה כזה הוא הסקס המגשש שלהם?
מדוע השניים, החיים כשני אחים איזו תקופה בביתה של לליה (עם אמה, אחרי מות אביה), מכשילם כל העת, איש איש בתורו, את אהבתם ונלחמים נגדה?
ממה הם מבוהלים, ומה מכל זה שלהם עצמם?
בכל כל הנסיגות והוויתורים הארעיים - סיפורה של לליה, בניגוד לסיפור של אמה, הוא סיפור של היאחזות באהבה, גם אם זיגזגית; הושטת יד אל החיים, גם אם היא נמשכת בחזרה כוויה.
מרינה גרוסלרנר כתבה רומאן שאינה מבקש להתוות קו עלילה שיש בו היגיון חד-משמעי של סיבות ותוצאות ואשמים ורעים וטובים, בנוסח ``זה היה יכול להיות טוב, אם הוא ואני רק היינו פונים שם''. כמו ''בחיים'' יש הרבה חוטים כדי להסביר את לליה, אבל אף לא אחד מצליח לקשור הכל. בשרשרת סצינות עם חללים ביניהן, סצינות חזקות, שלכל אחת מהן פואנטה, שכל אחת מהן מכה בקורא(ת) כמו סטירה וכם מכמירה את לבה/לבו - פורש הספר את כעשרים שנותיה הראושנות של לליה, שמפתיעה שוב ושוב: דמות חדשה, מיוחדת, ברפטואר הדמויות של הספרות הישראלית, פרי כתיבתה של סופרת שדימוייה הרעננים מרגשים, וקולה הצלול מעורר סקרנות.
מרינה גרוסלרנר נולדה ב1967- בצ`רנוביץ, אוקראינה, ועלתה לכפר-סבא ב1973-, `לליה` הוא ספרה הראשון.