מרינה גרוסלרנר

מרינה גרוסלרנר

סופר


1.
ליה, גיבורת הרומאן, עלתה ארצה מברית-המועצות כשהיתה בת חמש, ונקלעה למציאות הקשוחה של אשדוד של שנות השבעים. אביה - איש חם וחלש (בעיניה), עם אמונה רפה בחיים; אמה, שבצעירותה נגררה בעקבות אחותה לתקופה של חיי זנות - היא אשה קשה וחזקה, המסרבת לאחוז בחיים ואינה מרשה לעצמה להחזיר אהבה לא לבתה, לא לבעלה. היא משרה על בעלה תחושה מתמדת שהוא זר בביתו. הילדה צהובת השיער, שגדלה להיות נערה פרועה, תזזיתית, נקרעת בין הרצון להשתייך, להתנסות, לאהוב ולחלולם, לבין תחושת הזרות העוטפת את כל אלה. וגם אצלה עצמה הכל כמדומה זר. היופי שלה אחר, מושך ומרתיע. את חלומותיה ודימוייה היא שואבת מנופים אחרים, אפלים ונואשים, שאינם מובנים אפילו לה עצמה. במרכז הספר - סיפור יחסה של לליה בשנות העשרה שלה עם דניאל, בן למשפחה ישראלית ותיקה. יחד הם מנסים להתגבר על היאוש והבוז הטבועים בהם. האם זה הבוז של אמה לגברים והבוז של אביו של דניאל לנשים? למה מיטלטלת אהבת הבוסר שלהם בין תשוקות סותרות ומכאיבות? למה כזה הוא הסקס המגשש שלהם? מדוע השניים, החיים כשני אחים איזו תקופה בביתה של לליה (עם אמה, אחרי מות אביה), מכשילם כל העת, איש איש בתורו, את אהבתם ונלחמים נגדה? ממה הם מבוהלים, ומה מכל זה שלהם עצמם? בכל כל הנסיגות והוויתורים הארעיים - סיפורה של לליה, בניגוד לסיפור של אמה, הוא סיפור של היאחזות באהבה, גם אם זיגזגית; הושטת יד אל החיים, גם אם היא נמשכת בחזרה כוויה. מרינה גרוסלרנר כתבה רומאן שאינה מבקש להתוות קו עלילה שיש בו היגיון חד-משמעי של סיבות ותוצאות ואשמים ורעים וטובים, בנוסח ``זה היה יכול להיות טוב, אם הוא ואני רק היינו פונים שם``. כמו ``בחיים`` יש הרבה חוטים כדי להסביר את לליה, אבל אף לא אחד מצליח לקשור הכל. בשרשרת סצינות עם חללים ביניהן, סצינות חזקות, שלכל אחת מהן פואנטה, שכל אחת מהן מכה בקורא(ת) כמו סטירה וכם מכמירה את לבה/לבו - פורש הספר את כעשרים שנותיה הראושנות של לליה, שמפתיעה שוב ושוב: דמות חדשה, מיוחדת, ברפטואר הדמויות של הספרות הישראלית, פרי כתיבתה של סופרת שדימוייה הרעננים מרגשים, וקולה הצלול מעורר סקרנות. מרינה גרוסלרנר נולדה ב1967- בצ`רנוביץ, אוקראינה, ועלתה לכפר-סבא ב1973-, `לליה` הוא ספרה הראשון....

2.
ביום בהיר בתחילת הסתיו נפגשים שבעה נערים ונערות בני 13-22 חסרי בית, בגן צ'רלס קלור ביפו. המפגש האקראי מוביל אותם לבניין תעשייתי נטוש בשולי התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. שם, במקום המכונה בפיהם ביתא, הם מקימים לעצמם מקלט, עולם קסום המגן עליהם מפני החיים שבחוץ. מיהם אותם נערים ונערות וכיצד הגיעו לשם? כל אחד מהם איבד את משפחתו, ברח ממנה או ויתר עליה, אם כי הם אינם מדברים על הנסיבות שגרמו להם לעזוב את ביתם. במקום זה הם בוחרים לספר זה לזה סיפורים דמיוניים, אגדות שבטיות על שדים ועל אלות דוב סיביריות, על מטמורפוזות ועל מלכות לוחמות באתיופיה של המאה השלישית לספירה. חלומות ראווה שתפו אותי אט אט צוברים הסיפורים כח משלהם. עם הזמן והמילים מיטשטשים הגבולות בין דמיון ומציאות, בין שפיות לטירוף. בשפה יפהפייה מעוררת מרינה גרוסלרנר מחול שדים האוחז ביושבי ביתא כמו גם בקוראים. מתוך הסחרור צפות ועולות תהיות מטלטלות: האם יש באפשרותנו לראות את המציאות כפי שהיא, ללא הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על מי שאנחנו ועל האופן שבו נעשינו מה שאנחנו? או שמא משתנה המציאות פעם אחר פעם, בהתאם לסיפור שאנו מספרים לעצמנו בכל פעם? ואולי אלו דווקא הסיפורים שהיו שם קודם, לפנינו, כוחות קדומים מסתוריים הצומחים ועולים מבין האותיות, שולטים בנו דרך המילים, מכתיבים את חיינו בצירופי משפטים. מרינה גרוסלרנר (1967) עלתה ארצה בשנת 1973, במהלך מלחמת יום כיפור, היא למדה פילוסופיה ובלשנות באוניברסיטת תל אביב. זהו ספרה השני של מרינה גרוסלרנר. ספרה הראשון, לליה (הספריה החדשה, 2001 ) זכה לשבחים רבים. חלומות ראווה מאת מרינה גרוסלרנר בהוצאת ידיעות ספרים בסדרת - פרוזה עברית, עורך: אלי הירש, 350 עמודים. ...


ספר בסדר לא יותר.. עמוס לעייפה בפרטים. הסופרת בערך בת גילי ועלתה לארץ כמוני ב-73.... לכן התעניינתי בספר. ... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ