במיהו ישראלי מציעים המחברים גישה תיאורטית חדשה לניתוח היסטורי- סוציולוגי של החברה הישראלית, ומשרטטים את קווי המיתאר של התפתחות מראשית ההתיישבות הציונית ב- 1882 ועד היום הזה, הגישה המוצעת בספר נסמכת על תובנות מתחומי ההיסטוריה החדשה ומדעי החברה הביקורתיים בישראל, אך היא חורגת מעבר להן, הן בהיקפה והן בשאיפתה התיאורטית. טענתם המרכזית של המחברים כי החברה הישראלית התעצבה במסגרת ניסיון לקדם שלוש מחויבות פוליטיות שיש בינהן מתח: התיישבות, לאומית, אתנית ודמוקרטיה. עקרונות אלה נסמכו זה על זה, אך גם נאבקו זה בה זה על הבכורה הפוליטית בישוב ובמדינת ישראל. היסטוריה של ישראל היא אפוה תולדותיו של הניסיון להגשים את המטרות הסותרות הללו של התפתחותן – זו ביחס לזו וכולן יחד ביחס לכוחות החיצוניות שעימם היה על התנועה הציונית והחברה הישראלית להתמודד.
הניסיון לשלב בן שלוש המחויבות הוליד מבנה חברתי מרובד ומדינה ריכוזית מגיסת. אלה זכו בלגיטימציה בעזרת שיח אזרחות מורכב, שהיו בו יסודות אתנו- לאומיים, ליברליים ורפובלקניים. עם הזמן הופיע דרישה לליברלזיציה כלכלית, שהפכה לעיקר האמונה של האליטה. בתחומים אחרים, בעיקר בתחום היחסים עם הפלסטינים, נותרו העקרונות הליברליים שנויים במחלוקת. תהליך אוסלו קרס בישראל כתוצאה מהתנגדות של חלקים מן האוכלוסייה לליברליזציה, שנפגעה קשות ממדיניות הרווחה, וכתוצאה מן החשש שהשלום יערער את העליונות הפוליטית האידיאולוגית של הפלסטינים, שמצב המלחמה מאפשר. כיום מתאפיינת ישראל בלליברלזיציה חלקית ובלתי- מאוזנת, המגבירה את הפערים הכלכלים והתרבותיים, בחוסר יציבות פוליטית, ובמידיוניות תוקפנית כלפי הפלסטינים.תהליכים אלה אינם מבשרים טובות לדמוקרטיה הישראלית.
הספר ראה אור לראשונה בקיימברידג', אנגליה, וזכה בפרס על שם אלברט חוראני מטעם האגודה הצפון- אמריקאית ללימודי המזרח התיכון בספר הטוב ביותר בלימודי המזרח התיכון בשנת 2002.

שם הספר
מכתבים לאחותי
פילוסופיה של החינוך - פרקי דיון
אלברט איינשטיין אחדות וריבוי
מבוא לפילוסופיה מודרנית
תולדות הפילוסופיה החדשה - מבייקון ועד קאנט (1800-1600) | קורס מבוא