"הקשיים הצפויים לנו הם כאלה שיום אחד יהיה ברור לכל שכבה אי אפשר להמשיך, שהכרח לשנות באופן יסודי את אורחות חיינו ... אני מתפלל שהעם יגיע למסקנה הזאת, לא כאשר תונף החרב אלא מתוך תבונה וראיית הנולד". כך סיים יעקב חסדאי, לפני חמש שנים, את ספרו הקודם "אמת בצל מלחמה", שהיה לאחד הספרים הנפוצים בדור הצעיר שעבר את מלחמת יום הכיפורים.
יעקב חסדאי ההיה לוחם ומפקד בצנחנים במשך שנים רבות לקח חלק בפעולות תגמול ובמלחמות, נפצע פעמיים בקרב וזכה לצל"ש רמטכ"ל ולעיטור העוז, אחרי מלחמת יום כיפור היה חוקר צבאי של ועדת אגרנט. לפני חמש שנים השתחרר מצה"ל ונעשה חוקר ומורה להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
בספרו זה "בעט ברזל" הוא משלב את נסיונו הצבאי ואת דרך הניתוח והמחקר לתאור מעמיק ונוקב של תהליכים בצה"ל ובחברה הישראלית. המחבר מצביע על הקשר בין עוצמה צבאית לבין דמותה של החברה. מנתח ליקויים, מוקיע אשמים ומצביע על דרכי פתרון אפשריות.
הספר מזהר כי מדינת ישראל נתונה בסכנה וכי הבעיה האמיתית שלה איננה שטחים או שלום אלא התפתחויות תרבותיות וחברתיות בתוכה. הוא מתאר לראשונה את דבר קיומה של קבוצה לאו"ר שקמה על בסיס הנחה זו. קבוצה זו קוראת לרפורמה לאומית מרחיקת לכת ולשינוי יסודי בערכיה ובאורחות חייה של מדינת ישראל. תאורה של הקבוצה ותכניתה חותמים את הספר.
מי שמתבונן אל מצבה של מדינת ישראל ורואה את הסכנה הקרבה יקרא בספר תשובה לשאלה: איך הגענו לכך. מי שמאמין שיש עוד סיכוי ותקוה, יגלה בספר זה הצעה ודרך. מי שרואה את הסכנה ומוכן לעשות למען העתיד, ימצא מאחרי הספר חבורת אנשים שהולכת בדרך זו.