משטר כמעט טוטליטרי המחזיק את נתיניו ב"תלם". חופש הבאה מוגבל. מאסר אזרחים והעמדתם בפני בתי דין מיוחדים לעבירות ביטחוניות. חקירות מלוות לחץ. מירוץ גדול חסר זכויות אזרח. דיכוי הפגנות סטודנטים בעלות ובאמצעים אחרים. מחתרות השואפות להפיל את המשטר. ניסיון הפיכה מתוך צמרת השלטון להפיכת נגד.

אלה הם אחדים מסימניה של מציאות מדינית וחברתית המתוארת בספר זה. האם זוהי המציאות באחת ממדינות אפריקה או דרום מזרח אסיה? לא. זוהי "המציאות" כפי שרואה אותה המחבר במדינת ישראל - בעוד 20 שנה מהיום. מציאות קודרת, עגומה, מדכאת. מדינת ישראל בעתיד לא רחוק זה עדיין לא השיגה את השלום עם שכנותיה. עדיין שרויה היא במצב של לא שלום ולא מלחמה, עדיין שומרת היא על עליונות צבאית מוחלטת באזור. המיעוט הערבי הגדול כבר הפך חלק בלתי נפרד ממרקם כלכלתה, והוא משולל זכויות אזרח. בין המחתרות היהודיות הפעילות במדינה יש אחת, השואפת לא פחות ולא יותר מאשר להחזיר אליה את הדמוקרטיה האמיתית, ולהעניק לכל תושביה זכויות אזרח מלאות.

ספר זה הוא רומן שכולו דמיון. אולם, תוך כדי קריאתו של סיפור מרתק, אנושי, המסופר כולו בגוף ראשון, אין אתה יכול להימלט מפני המחשבות שהוא מעורר. אינך יכול שלא לחוש בשילוב האהבה והחרדה המלווה את הדברים, העובר בהם כחוט השני. עם מיתר ומה ספר זה למניעת המציאות המתוארת בו והיה זה שכרנו.

שם הספר
ספל קפה מר