"מיד אחרי שהרופא הבטיח שרואים בברור בן, תמה רצה אל דורה והדליקה את עיניה מחדש. אפילו לא שאלה אותה מי האבא ואיפה הוא ואם תהיה בסוף חתונה ובעל לתמה ובעל בית..."
"ערימת תבניות הביצים גבהה על זרועותיה. כשצביה הרגישה שההליכה שלה כבר לא יציבה, יצאה מהשביל הצר והניחה את התבניות על העגלה..."
"מה יש לך עם גיורא? אני שואלת, לא רוצה להתעורר. 'את יודעת טוב מאד' הוא שותק, נותן לי נשיקה ואומר לילה טוב. עכשיו אף אחד משנינו לא מעז להסתובב לצד השני..."
"כשמאיה עומדת ליד המיטה הגדולה, העיניים של לשה נפקחות. הגבות מתקמרות וחוצבות במצחה תעלת כעס שיורדת עד שורש האף 'יש מלחמת אחים במעיים שלי. עכשיו יותר טוב שתלכי, שאבא שלך לא ימצא אותך פה, אין לי כוח להתמודד גם עם מלחמות מבחוץ..."
"אחר-כך הלכה לאט לאט לחנות ותלתה שלט על הדלת: 'מלכת הזמן מאחלת ללקוחותיה שנה טובה ויוצאת לחופש' החתול ירד לאט לאט מן המעקה הוורוד אבל העיניים שלו נשארו לעמוד באוויר."
עיניים עומדות באוויר, סיפרה הראשון של יולי רונן, הינו קובץ סיפורים שנכתב בשפה עשירה ומלאת תאורים של הנוף והנפש. תאורי מצב הניבטים אל הקורא מתוך הדף, המסך והבמה.
עבור מחברת שבאה מעולם התאטרון, הדמויות הן השחקניות הראשיות. תנועתן ומראן של הנפשות הפועלות חשובה לא פחות מהדברים הנאמרים וכל אחת מהן יכולה לעלות על במה.