יופיו של פרח, תענוג ההתמתחות, קול בכי תינוק, כל אלה איכויות ממשיות של החיים, אותן אנו חווים באופן אישי.
האם חוויה אישית היא רק תוצר לוואי מקרי לתהליך אבולוציוני שעיקרו הוא הישרדות?
בשני העשורים האחרונים זכתה ה"הכרה" לתשומת לב הולכת וגוברת מצד הקהילה המדעית, לא עוד כתופעת לוואי משנית, אלא כעובדה חיים בסיסית.
אך מה היא עובדה זו? ומה היא אומרת על האופן בו אנו רואים ושומעים, אוהבים וכואבים? מחקרים מדעיים חדשים בצד קולות של הוגים ומשוררים מציעים לשאלות אלה תשובות שונות למדי ממה שהיה מקובל עד כה, ונותנים משמעות חדשה ורעננה ל"איך זה לראות כבני אדם".

זהו מחקר על הראיה, אבל הרבה מעבר לכך, מחקר על האופן בו האדם מייצר משמעות, והאופן בו העולם נענה לחיפושיו ותשוקותיו.
זהו גם ספר ביקורתי הבוחן את מגבלות הגישה הרדוקציוניסטית במדע, ומבקש אחר תמונת עולם שיש בה יותר מקום לבלתי נראה ובמילא גם לאדם הממשי.

שם הספר
איפה הייתי לפני שנולדתי - פילוסופיה לילדים
הארות לפילוסופיה של נוודים
חינוך בביצת הפתעה
מקום לגדול
פינוקיו יורד מהפסים