“אני אוהבת את ספריו של הלדור לכסנס, סופר איסלנדי-"שי עגנון" איסלנדי, שבכתביו ניתן לחוש בהערצתו הגדולה לערכים הבסיסיים והעתיקים של בני האומה הצפונית הזו.
מתוך ספריו של הלדור לכסנס נושבת רוח הצפון ובין דפי הספר נשמע פכפוך הנחלים. אבל הקור הצפוני אצלו מתואר בחום רב, בחומם של עצי ההסקה שהופכים לגחלים מלחשות את סודם של האיסלנדים – אנשי הצפון הפשוטים. אלה, היצוקים עמוק בטבע הפראי והאלמותי. אלה הם אנשי הצפון של לכסנס, צמודים לתרבות הסאגות האיסלנדיות המיתולוגיות מהם ינקו את ההצמדות לקרקע, לערכים פשוטים, טהורים ועתיקים, לערכים המושתתים על אנושיות אמיתית, תמימה וטהורה. ריקה מחומר ומלאה ברוח, רוח הצפון.
אחת הדמויות מהרי הצפון היא "אוגלה" (ינשוף)- המשרתת הכפרית הענייה שבאה לעבוד בדרום, בביתו המפואר של חבר הפרלמנט האיסלנדי, הדוקטור בואי ארלנד ומשפחתו בריקיאויק בירת איסלנד, על מנת לחסוך די כסף כדי ללמוד לנגן בעוגב. והיא מביטה בתמונות שתלויות על קירות בביתו המפואר שמהן ניבט טבע הצפון. ובתמונות היא רואה טבע מת. או כמו שכותב לכסנס, תמונות על ציפור ללא תנועה, ציפור קרה ודוממת, פוחלץ של ציפור. "תמונה של ציפור מתה אינה תמונה של ציפור אלא של מוות!". כך בדיוק רואה לכסנס את תרבות "האטום" – היא התרבות המודרנית. הטבע הדינמי, רב התנועה והשינוי המתמיד הופך לתמונה דוממת על קיר, והחיות שבטבע הופכות לחיות הבית: מצחצח רצפה חשמלי ושואב אבק.
אוגלה פוגשת את בני ביתו של הדוקטור ובעיקר ארבעת ילדיו הפרועים והחצופים שמעמדם ועושרם מעמידים אותם מולה. היא כפריה חזקה, שורשית וערכית והם ילדי תפנוקים, ריקניים - תוצרי תרבות המערב הקפיטליסטית. כמו כן היא פוגשת דמויות שונות שמשפיעות על חייה ומשנות את עתידה.
לכסנס מתאר בצורה מאוד מצחיקה וקולחת את המפגש בין שתי התרבויות. תרבות המערב הקפיטליסטית, האכזרית לעיתים – חברה בצל איום פצצת האטום. ומולה, נמצאת החברה המסורתית, השורשית המושתתת על סיפורי העם והסאגות ומאות שנים של שותפות, צניעות ואמונה בטבעי. דרך דמותה של אוגלה בתו של איש סוסי הבר ["והיכן תמצא כוכבת-קולנוע שריחה נפלא כריח חטמו של סוס הבר?" ] ניכרת העדפתו של לכסנס לערכים הישנים אך הטובים של איסלנד ארץ הצפון.”