לאו טסה, הוא החכם היושב מאז ומתמיד לצדי נהרות אשר זרימתם אינה פוסקת לעולם, מתמידה לבלי קץ. הסבל מאחוריו וכן גם חייו הקודמים. מעתה ואילך איש המעבורת הוא, וכך הוא באמת ובתמים. את לאו טסה אני פוגש כל אימת שאני חפץ בכך. וכך תחת עץ רחב צמרת שצלו סובב כשמש הנצחית, מדמים אנו את עצמנו לכוכבי לכת המהלכים ברקיע. קרבתנו גדולה וכך ריחוקנו זה מזה. לא ניגע אך נביט זה בתנועתו ובאורו של משנהו ונקשיב למים הרוחשים חיים. איש חסר גיל הוא. מלמדני רזי הרפואה- היא חכמת החיים של אבותינו הקדומונים בכל רחבי הממלכה חסרת הגבולות, היא הממלכה המזרחית הרחוקה.