“האם אתם שייכים למיינסטרים הישראלי? אם כן, אז יופי לכם, כי חומה בצורה של הגנות מקיפה אתכם, רשת בטיחות גמישה ורכה מתוחה תחת רגליכם וכשאתם מתבוננים במראה, אתם רואים מישהו שלא סוחב אחריו שובל של סטריאוטיפים ודעות קדומות.

מהו מיינסטרים ישראלי? הייתי רוצה להגדיר אותו, אך אז לא אוכל להימלט מהערות נוקבות, לכן אגדיר אותו באופן קצת ביזארי: מיינסטרים ישראלי, הוא מי שנותנים לו להיכנס למועדון או לפאב בלי בעיות, מיינסטרים ישראלי, הוא מי, שאם מתרחש אסון בחייו, הטוקבקיסטים לא תוקפים אותו בהערות ארסיות.

ולכן ארחיק אל מחוזות האומה הגדולה, היא-היא האומה האמריקנית.

טלקוט גארלנד, טל בפי בני משפחתו, מישה בפי רעייתו וכמה מחבריו, הוא מיינסטרים אמריקני. פרופסור למשפטים באוניברסיטה גדולה, בנו של שופט בית משפט פדרלי, בעלה של קימר, עורכת דין מצליחה, המועמדת להיות שופטת בבית המשפט לערעורים, בן המעמד הבינוני החי ברווחה כלכלית, בקיצור, מושא לקנאה.

אבל לא.
כי כשטלקוט מתבונן במראה הוא רואה אדם כהה עור, אפרו-אמריקני, בעל לאשה כהת עור, בקיצור, אדם שעצם מראהו סוחב אחריו שובל של סטריאוטיפים ודעות קדומות.

אצל טלקוט-טל-מישה העולם נחלק לשניים, לבני האומה הכהה ולבני האומה הבהירה. כל דמות בספר מתוארת תחילה ע"י צבע עורה, בנוסח זה: שייך לאומה הכהה או הבהירה. הנוסח הזה, יש בו משמעות עמוקה בהרבה מאשר תיאור סתמי של צבע עור. ההשתייכות לאומה נפרדת מעידה יותר מכל כי הצבע גורלי לגבי התנהלות החיים, והשפעתו אדירה מן השנייה הראשונה שבה אדם רואה את הזולת, בעל הצבע השונה. בני האומה הכהה חולקים גורל אחד, גם אם אין שום קשר בין פרופסור למשפטים שחור לבין סוחר סמים שחור, ובני האומה הבהירה חולקים גורל אחר. ברור שהחלוקה הסוציו-אקונומית-השכלתית אינה הגורם או המניע היחיד, אבל כולנו יודעים, שאם אין אפליה מתקנת, אזרחי השוליים צריכים להתאמץ יותר.

אביו של טלקוט, השופט, כפי שבנו מכנה אותו לאורך כל דפי הספר, יצק בילדיו את הערכים שיזניקו אותם קדימה: השכלה, הצלחה ומלחמה על תדמיתם.

הספר פותח במותו המפוקפק של השופט גארלנד, בגיל שבעים, זמן רב אחרי שהקריירה המפוארת שלו הפכה מפוררת, ומה שנותר ממנה היו קרעי תדמית.

למעשה, השופט גארלנד היה מועמד למשרת שופט בבית המשפט העליון עשרים שנה קודם למותו, ומכיוון שמשרה זו הינה פוליטית ונושאת בחובה כוח רב בבירה, נערכים שימועים למועמדים בפני חברי הסנט. במהלך החקירות התברר כי היה לשופט קשר חברי עם אדם שלילי, שהיה מושא חקירות של כמה סוכנויות ביטחון, ומועמדותו הוסרה בבושת פנים.

בסיפור מזהיר, חכם, איכותי, מבריק, מצחיק, משעשע, עמוק, סרקאסטי, מרתק וסמלי, מוליך אותנו הסופר במשעולי חייו של טלקוט-מישה הבן, שהוטל עליו לברר אילו "סידורים" ציווה עליו אביו לעשות לאחר מותו.

מן הרגע הראשון, המוות חשוד כרצח וטלקוט מסתבך בשלל צרות פיזיות ורגשיות. הוא פוגש אנשים רבים שנגעו באופן כלשהו בחיי אביו, נרדף על ידי סוכני אף.בי.איי אמיתיים ומזוייפים, על ידי פושעים, על ידי אנשי אקדמיה, וטובע בכאבי לב הגונים, כשהוא חושד שאשתו אינה נאמנה לו.

קימר, רעייתו, מועמדת אף היא לבית משפט לערעורים, וכמו חמיה המנוח גם היא עוברת תחקירים, המיועדים לאשר או לדחות את משרתה של עורכת דין, מן האומה הכהה, למשרה כה מכובדת.

סטיבן קארטר כתב ספר מתח שאיננו מותח במיוחד, ובכל זאת, ואולי למרות זאת, זהו ספר נפלא, ארוך כאורך הגלות, אבל איזו גלות נהדרת! החידה מתבססת על משחק השחמט, אבל גם אם לא תצאו ידענים יותר, ואם לא תבינו מה פירוש אקסלסיור כפול, חוויית הקריאה מתגמלת מאוד.

הקריאה בספר משולה למסע ארוך, שאתר תיירות בסופו, אבל הנוף בדרך זרוע באתרים מקסימים, שגורמים לנוסע ליהנות ולשכוח כי פתרון החידה יבוא רק בסוף. המסע אינו בשביל כל אחד. אודה ולא אבוש כי לאחר מאה העמודים הראשונים, כשחשבתי שיקשה עלי להתמודד עם שבע מאות עשרים וארבעה עמודים, שקלתי לנטוש את הספר. אבל לא. ולא בגלל החידה הבלשית, שהיא זניחה, אלא מפני שהספר פשוט נהדר. ושבע מאות עשרים וארבעה העמודים, הם צפופים, נטולי רווחים, הפיסקאות ארוכות ואין כמעט מונולוגים.

סטיבן קארטר הינו פרופסור למשפטים בייל, ולמרות שהוא מכחיש כל קשר בין טלקוט גארלנד לבינו, אי אפשר שלא לתהות, עד כמה עיצבה אישיותו את אישיותו של הגיבור שלו. גם התיאור המפורט של חיי האקדמיה על כל הפוליטיקה הציפעונית שלה, מעלה חשד כי גיבור הספר הינו בבואתו של הסופר.

לא מצאתי אפילו ביקורת אחת בסימניה וגם ברחבי הרשת אין כמעט אזכורים שלו, וחבל.

לאורך כל הקריאה לא יכולתי לשכוח לרגע איך מרגישים בני אומה כהה לגבי בני אומה בהירה יותר. ובכן, הספר הזה הינו משל לגבי כל מי שהינו בן לאומה כהה, לאו דווקא פיזית. כי אם נולדתם לתוך המיינסטרים לא תבינו זאת. אבל אם באופן כלשהו אתם שייכים לשוליים, תבינו ולבבכם יחמץ.”