“"חוץ מזה אני לא מאמין בתוכנית כמו שאני מאמין באנשים. אחרי הכול אנחנו אבירי סולאמניה" (עמוד 278).

הספר "אגדת הומה" מאת ריצ'ארד א. נאק (הוצאת אופוס, 2006) הוא עוד ספר בסדרת הספרים המקדימים את טרילוגיית "רשומות רומח הדרקון" המפורסמת וגיבורו הוא האביר הסולאמני הומה רועץ-דרקון. הספר ביקש לתאר את מלחמת הדרקונים השנייה, בה לחמו מן הצד האחד מלכת האופל, טאקיזיס, ודרקוניה המרושעים, ומנגד האל הטוב פלאדין, אבירי סולאמניה ודרקוני הטוב.

הומה איש אלדור, בנו של אביר לא ידוע, הצטרף לאבירות במהלך המלחמה והיה לאביר הכתר. למרות מוצאו העלום, הגנו עליו לורד אוסוואל מבקסטרי, האביר השני בבכירותו באבירות כולה, וריינארד, אביר חרב מנוסה ומוערך. "אף-על-פי שהומה כבר היה מנוסה בקרבות" (עמוד 4), המשיכו רבים באבירות לנהוג בו בהתנשאות בסרבם להאמין שהרוויח את הזכות להצטרף למסדר. הספר תיאר את האתגרים מולם ניצב הומה אך גם את סיפור אהבתו הטראגי לגווינת', דרקונית הכסף.

במהלך הספר ניצב הומה מול אתגרים רבים. באחד מהם לחם באחד מלוחמיה הבכירים של מלכת האופל, כשחדר למבצרו של המכשף הרשע גאלאן דראקוס. "יריבו היה מוצלח, אבל לא מוצלח כמו אביר מאומן היטב של סולאמניה" (עמוד 323). הומה, שאכן היה מאומן היטב, בעט בלוחם, ובזמן "שיריבו מעד לאחור וניסה להתאושש, דקר אותו האביר למוות" (עמוד 324). 

בספר תיאר המחבר את המלחמה הנואשת שניהלו האבירים במלכת האופל, וכיצד הוכיח הומה, בצניעותו, אומץ ליבו ונחישותו כי הוא אינו רק אביר, כי אם מי שממש בגופו את ערכי האבירות במובן העמוק ביותר. לאחר מותו ציין מפקד המסדר, הלורד אוסוואל, כי האנשים זקוקים לגיבור "והאבירות זקוקה לדוגמה שעל-פיה תוכל לגדול. הומה סיפק את שני הדברים כאחד" (עמוד 361). 

המחבר הוציא מתחת ידו ספר סביר. לא מדהים. אפשר.”

“ספר טוב וכיפי, אני מאוד נהנה לקרוא אותו.

הבעיה היחידה שיש לי איתו זה שאני לא מחזיק ממנו גירסה רשמית של אגדת הומה.

הסופר הוא חובב מינוטאורים, והוא מכניס פה מינוטאור על חשבון הדמות של מגיוס, ומעוות את הסיפור הידוע של איך הומה ומגיוס לחמו זה לצד זה

מעבר לכך- זה באמת ספר מהנה, אבל אם כריס פירסון (מחבר "נשמת הרוח" ו"המלך הכוהן") היה כותב אותו זה היה הרבה יותר טוב”

“לא משהו אבל איך אפשר לא לקרוא אותו אחרי שקראתי את שאר הספרים בסדרה ? בכל זאת מסקרן לקרוא על הגיבורים המיתולוגיים של גיבורי הרומח”