“אוטוביוגרפיה של יוסף אליהו שלוש שנולד ביפו ב-1870. בן למשפחה מזרחית, אב ממרוקו ואמא מעירק. מעניין לקרוא על חוויות חייו בתקופב שבטרום העיר ת"א, מנקודת מבטו של אדם ממוצא מזרחי. יש המון תעוד של התקופה וספרות, אבל רובם של יהודים אשכנזים או מטיילים אירופאים שבאו לביקור. מעניין לקרוא תיעוד של ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 מכתבים של אדם שדיבר ערבית רהוטה והיה חי בקרבם ומנהל את אורח חייו במחיצתם, ההבנה שלו את אורח החיים הערבי ואת השפה מביאה תובנות וידע רב שלא יכולים לקבל ממתעדים וסופרים שלא הבינו את השפה והתרבות המקומית.
בנוסף לכך הסופרים והמתעדים האשכנזים נטו להתעלם מהאוכלוסיה היהודית המזרחית שחיה כאן ומעטו אם בכלל לתעד אותה. אני קראתי הרבה ספרים עיוניים והיסטוריים על התקופה ובהם מיעטו אם בכלל להזכיר את האוכלוסיה היהודית מזרחית שחיה ביפו-ת"א. ספר זה מוציא לאור את העובדה שהיו חיים יהודים מזרחיים שוקקים ביפו לפני ייסוד ת"א, זו הייתה קהילה די גדולה ומכובדת עם בתי כנסת ותרבות משלה. היו לה ישיבות שלה ובגלל שדיברו את השפה אף היו שולחים את ילדיהם באופן חופשי לישיבות במדינות ערב אחרות באזור. הישיבה בלבנון בבירות לדוגמא הייתה מאוד חשובה והיה מקובל לשלוח מארץ ישראל רבים מבני הנוער המזרחיים ללמוד שם, משהו שקשה לתפוס היום.

הנער יוסף שלוש היה עוזר לאביו במלאכת הצורפות של כסף וזהב. המשפחה הייתה אמידה ומכובדת בעיר.עם הגיעו לגיל 15 נשלח על ספינה מצרית לביירות ללמוד בישיבה "תפארת ישראל" של זכי כהן. שלוש מציין כי הישיבה הייתה מופת שגם היום היו יכולים ללמוד ממנה. שלוש מפרט את סדר היום בישיבה ובמבט מהיום זה נראה ממש מדכא שכן אין כמעט כלל שעות פנאי, כל היום עד השינה לימודים. ב-1887 התארס עם פרחה מויאל שבאה ממשפחה מרוקאית שחיה ביפו.

בשנת 1883 כבר התחילו יהודים לבנות בתים מחוץ לחומות יפו, באזור שהיום הוא שכונת נווה שלום (אז נקרא מנשייה).

דוגמא לפעילות שנקטו אנשים ממוצא מזרחי שלא הייתה ידועה לי היא שב-1913 התגברו דברי השיטנה והנאצה בעיתונות הערבית בארץ, בפרט הנוצרית נגד היהודים בארץ באופן כללי ונגד היהודים בת"א בפרט. קבוצה של ילידי הארץ ממוצא מזרחי יודעי ערבית התאגדו ויצרו אגודה חשאית בשם "מגן" ששמה לה למטרה להסביר לערבים בעיתונות הערבית את האינטרסים היהודים בארץ ולהסביר שהיהודים לא רק שלא מתנגדים לאינטרסים הערבים אלא להיפך, מביאים תועלת כלכלית ותרבותית גם לערבים. האגודה כללה אנשים כמו יוסף שלוש, שמעון מויאל, אברהם אלמליח, נסים מלול, דוד מויאל, משה מטלון, יעקב שלוש ועוד כמה. פעילותה של אגודה זו הביאה למיתון הכתיבה הערבית כנגד היהודים בסוריה, לבנון וישראל.

ככלל עולה שעד 1920, עד הצהרת בלפור היו חיים משותפים טובים בין יהודים לערבים, שלוש מתאר שהערבים הנוצרים שנאו את היהודים יותר מהמוסלמים. שלוש שהיה חבר בועד עיריית ת"א ויפו כותב שכל רעיון שהיו מביאים היהודים הנוצרים היו אוטומטית נגד ולא משנה מה.

שלוש מתאר שבגירוש מת"א ב-1917 במלחמת העולם ה-II, יצאו יהודי ת"א לגלות בערים שונות. הוא מספר כי משפחתו התגלגלה לקלקיליה וכי המקומיים קיבלו אותם בסבר פנים יפות, כיבדו אותם ונתנו להם לחיות בניהם. לאחר מכן עברו להתגורר בכפר קטן יותר שנמצא בגדה המערבית ואף שם קיבלו אותם בסבר פנים יפות.

יוסף שלוש הקים עסק פורח והפך להיות מעשירי ומכובדי ת"א, היה כל השנים יועץ צמוד למאיר דיזנגוף ראש העיר ת"א. שלוש היה קבלן גדול ובין היתר אחראי לבניית הגמנסיה הרצליה, בית ספר לבנים ובנות בסוזן דלל ועוד מבנים מרכזיים בת"א.

הספר הוא תעוד מרתק ולא שגרתי מפי אדם שאיננו סופר ואיננו אקדמאי, ועם זאת כותב בצורה יפה ומתאר את התקופה כפי שהוא חי אותה.

מומלץ.”

“מסמך חשוב ומרתק כתוב בשפה קצת ארכאית אך מקסימה. השתלשלות מאורעות חיי המחבר ארוגה בתולדות היישוב התל אביבי הצעיר מסוף המאה ה-19 עד שנות ה-30 של המאה הקודמת. מכל דפי הספר נובעת אהבה ואהדה גדולה למפעל הציוני ובמיוחד לראשית בניית העיר תל אביב. תוך תלאות מרובות בסוף עידן השלטון העות'מני מצטיירת חברה של אנשי מופת,ומעשה בעלת כושר מסחר ואילתור יוצאים מהכלל. עוני, צניעות, ערבות הדדית, תום, אבל גם תקוות גדולות מאוד ואמונה בלתי מעורערת בעתיד מזהיר תוך שאיפה לעצמאות ישראל בארצו, מניעים את יוצאי הישוב הישן ביפו בבואם לבנות את העיר העברית הראשונה והיחידה בעולם, תוך יחסי שכנות טובה עם הערבים אך גם דרך מחלוקות, סכסוכים וזמנים רעים מאוד (חסן בק למשל). י.א. שלוש עצמו הינו סוחר ממולח ומוכשר, יודע להוציא כסף ממסחר מכל מה שרק אפשר, מתחבב על ראשי השלטון, בתחילה התורכים ואח"כ הגרמנים והבריטים ומוביל את משפחתו הענפה במסע הישרדותי נפשי ופיסי עד בוא הגאולה בדמות הכובש הבריטי. מאורעות תרפ"א ותרפ"ט 1921 1929 שזעזעו את הישוב ואח"כ פירסום "הספר הלבן" פיקחו את עיני המחבר גם כלפי השלטון הבריטי שהכזיב.
סביבת חייהם של תושבי קדם מופלאים אלה מעניינת במיוחד. האיזור בכללותו היה פתוח לתנועה וקו מסילתי חיבר את תורכיה דרך טריפולי, ביירות וצידון הלבנוניות אל ארץ ישראל ומצרים עם הסתעפויות הכרחיות לדמשק וירושלים. שלוש הפליג ללימודים בביירות,ולצורך מסחר, הובלת חומרי בניין וביקורים ונופש אף עלה על הרכבת לאלכסנדריה, קהיר וחילואן !!.
שורשי המחלוקות בין הפלגים בראשית הישוב מתגלים לראשונה בתיאוריו. דמויות חיוביות כדיזנגוף ואוסישקין ושליליות שאינן מוזכרות בשמן המלא מוזכרות בהקשרים שונים הנוגעים לתכניות העיר ת"א ולהשקפות עולם שונות כמו סוציאליזם,קוסמופוליטיות וחילוניות שהחלו לחלחל לישוב, אבל האיש עצמו יוסף אליהו שלוש, נאמן לחזונו וחינוכו, מסורתי לעילא ולעילא, שומר מצוות אך לא מתחסד, יליד הארץ וקנאי לצדק, נגוע בקדחת העשייה, היזמות, וקידום היישוב העברי בכל דרך אפשרית. ברקע נוכחת תמיד דמותו הנערצת של אביו הדגול, אהרון שלוש שגם סיפורו שווה ספר נפרד.”