הים משתרע לכל עבר תחת מעטה חלק, הכול. היכן הסופה המשתוללת? השמש צונחת אל שקיעתה ומשלחת קרניים בורקות מתמזגות בשולי עננות דקות. היכן הררי העבים? והרוח משתעשעת ומפזזת בין ענפי הדקלים ב``יער השלשלת``. היכן הרוחות הסוערות, הרועשות? הבטתי בפניה החיוורים של זהרה, בדמעותיה שהתייבשו על עפעפיה, במבטה המובס, הקמל, ונדמה היה לי שאני מסתכל במראה, והחיים ניבטים אלי בטבעם הגס והמחוספס והאימתני, באפשרויותיהם הערטילאיות, בעמידתם המוצקה מוקפת הקוצים, בתקוותיהם המזוהמות כגביע ששוליו מורעלים, ברוחם הנצחית המושכת אליה את ההרפתקנים ואת המיואשים, ונותנת לכל אחד את מזונו. כבודי נשדד ממני, ונעזבתי בלא גאוה. כן, אני מסתכל במראה.

נגיב מחפוז

מחפוז נולד בשנת 1911 בשכונת ג'מאליה ברובע העתיק של קהיר. ילדותו בעיר הבירה המצרית היתה בעלת השפעה עמוקה על יצירתו העתידית וקהיר מרבה לשמש רקע לכתביו. מגיל צעיר נהג ללכת עם אמו לבקר במוזיאונים וכך החלה לגדול סקרנותו ואהבתו להיסטוריה של ארצו. בבגרותו למד פילוסופיה באוניברסיטת ... המשך לקרוא

שם הספר
פטפוטים על הנילוס
בני שכונתנו - ספריה לעם #367
בית בקהיר - חלק א - הטרילוגיה הקהירית #1
אהבים וגשם