דאנטה הביט ממושכות בגוויה, אך העיוורון היה צון בארובות עיניו. כאילו לא היה מסוגל לראות את הגופה, לא היה מסוגל לתפוש את שראה או את משמעותו.
מעולם לא פחד כך, אפילו לא ברגעים הגרועים ביותר בחייו. שיגעון המלאך כבר דבק בו, ואיתו החשש הבלתי נמנע, אימה מתכתית שגלשה בחרב במורד גרונו. עורו המצטמרר כאילו ביקש להימלט, צמרמורות אחזו בזרועותיו ובצווארו ודקרו ללא שליטה בפניו. עיניו היו פקוחות, אך הוא לא היה יכול לראות. טעם שמן עמד בפיו.
מה זה אומר?
אליהוים.
מה זה אומר?
"הו ישו", לחש. "בוא נעמיד פנים שהכול חלום רע, בסדר? נשאיר את הדבר הארור כאן ונחזור למיטה בתקווה שעד הבוקר זה ייעלם".
אחיו המאומץ, ג'ט, חייך כמו שקין בוודאי חייך אל הבל. "על גופתך המתה", אמר.
לא הייתה זאת גופה של מישהו שדמה לו, אלא דאנטה עצמו...
במילים הפשוטות והמבוהלות האלה מפתה אותנו שון סטיוארט לרומן הדמיוני ביותר שלו. זהו סיפור של קסם ומסתורין, של אשמה וגאולה. קופסת פנדורה של ניסים לעולם על סף הייאוש.

שם הספר
מקים המתים-