“המונח "פוסטמודרניזם" הפך בשנים האחרונות לביטוי שגור ואף אופנתי. היות שמדי פעם נוחתת עליי הרוח, ואני אשכרה רוצה להבין על מה אני מדברת החלטתי ליטול לידיי ספר רציני מאת מומחה בתחום ולהרחיב את אופקיי.
והמסקנה, פוסטמודרניזם הוא תפיסה חשובה ומעניינת אשר שבתה את ליבי בעיקר בפלורליזם שבה וביצירת מרחב מקבל לתרבויות ותפיסות מגוונות.
למעשה אתר "סימניה" (כמו רשת אינטרנט כולה, על הטוב והרע שבה) הוא פוסטמודרניסטי להפליא. הוא מייצג פלורליזם בהתגלמותו, קבלת האדם באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע, מין וגיל, אין בו הירארכיה וכל אחד יכול ומוזמן לבטא את דעתו וגם לחשוף מפרי עטו, כמה נפלא!
התלהבתי גם מניתוח השפה ככלי פוליטי, היוצר מציאות ולא משקף אותה, כלומר הכול וכולנו טקסט. משמע סיפור או נראטיב שכולו סובייקטיבי וצומח מהתרבות העוטפת אותנו. מאידך, אין ספק שזו תפיסה שכל כולה ביקורת והתנגדות לערכים שאינה יוצרת ערכים חלופיים שאינם אסתטיים ואומנותיים. אכן רעיונות מעניינים ודוגמאות עכשוויות המרחיבות את הדעת. אבל אליה וקוץ חמור בה!
השיח הפוסטמודרניסטי (איזו מילה איומה "שיח") הוא פתלתל, עמום ולמעשה בלתי נסבל. ספר כזה, המצטט רבות את ההוגים המרכזיים בתחום (לאקאן, דרידה ושות') ואמור לתווך בינם לבין הקורא, אינו צריך להיות כל כך קשה לקריאה, על גבול הבלתי נעים.
מספיק עם "השיח", כיתבו עברית ברורה.
ולמי שבכל זאת מתעניין ולא רוצה לסבול, רצ"ב קישור לראיון עם המחבר המתמצת את עיקרי הדברים:
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-7184,00.html
ולצורך האיזון מאמר המבקר את התפיסה הפוסטמודרניסטית:
http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=27
קטע מצחיק במיוחד על "השיח" האקדמי הבלתי נסבל:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8888&blogcode=162736
ולסיכום, מאמר ברור בלשון בני אדם מאתר מט"ח, המבהיר את המושג באופן המתאים גם לתלמידי תיכון:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9264
מקווה שתיהנו יותר ממני...”