רג'א שחאדה נולד ברמאללה למשפחה פלסטינית נוצרית, שלוש שנים לאחר שנמלטה מיפו ב-1948. ילדותו עמדה בצל זכרונותיהם וגעגועים של בני משפחתו אל העולם הקסום שהותירו מאחור, ושנים ארוכות יחלפו עד שיוכל רג'א להשתחרר מגעגועיהם של אביו וסבתו ולבסס את עמדתו שלו על הסכסוך הישראלי- פלסטיני. את המתחים האלו בין הגעגוע ליפו לבין החיים העכשוויים ברמאללה, בין קולו הבוטח של האב החזק והמצליח לבין נסיונותיו של הבן למצוא את קולו שלו, מתאר שחאדה באומץ ובגילוי לב נדירים. אלו הם חייו של אדם, שהפוליטי והאישי שזורים בהם לבלי הפרד. אלו חיים שנתהוו על הרצף שבין חלום למציאות, בין מערב למזרח, בין ספרות למשפט ובין הנשמה לגוף. מנקודת מבט אישית, המתרכזת בעובדות ולא בהצהרות , הוא מתאר את העוולות הבלתי- נמנעות הנוצרות במצב של כיבו ואת ההתנחלות היהודית ההרסנית בהרי רמאללה, אך הוא אינו חוסך את שבטו גם מבני עמו, שלא חדלו לחלום על השיבה וסירבו להתמודד מתוך אחריות ובגרות עם המציאות החדשה שנוצרה במרחב הישראלי-פסלטיני