“איזה כיף בטח היה לחיות בפירנצה של המאה ה13, אני מתאר לעצמי שזה היה הקנדריק נגד דרייק שלהם, אליי זה לא דיבר”

“אחרי שנתקלתי שוב ושוב ובעיקר אחרי שקראתי את "התופת" של דן בראון (לא ספר משהו שלו והקשר לתופת של דנטה מאולץ ורופף), שאלתי את הספר הזה מספריית העיון ובחגיגיות ואפילו בהתרגשות התחלתי את ההרפתקה עמוק ביער האפל עם דנטה ועם וירגיליוס, שכמה מוזר דנטה שיכן גם אותו וגם את סוקרטס אפלטון ואריסטו הגדולים מכל, בתופת. למה? כי הם לא הוטבלו כדת וכדין לנצרות, למזלנו הכלכך רב, כך מוחם היה פתוח לחוכמה ודעת. הם לא הוטבלו כמובן כי הם חיו 400 שנה ויותר לפני לידתו של ישו. דנטה השקיע עבודה גדולה ומפרכת ביצירה הזו כולל בניית מבנה אדריכלי מיוחד לתופת שככל שיורדים לעומק כך העונשים יותר כבדים לפי מידת החטאים של יורדי הדומה. אלא שמה לעשות שכעבור כמה וכמה פרקים התחלתי להשתעמם מהזוועות והעונשים, בסופו של דבר אין כאן סיפור או עלילה כי אם צרות ומכות, בכיות וטרוניות (טבעי לא?). אי אפשר להשוות לשירתם הנפלאה של וירגיליוס מדריכו בתופת, אובידיוס או הומרוס, אוריפידס או סופוקלס שלפעמים מאירים ולפעמים מחשיכים ולפעמים גם מצחיקים. אני עם דעתי העניה התרשמתי אבל לא אהבתי.”

“כאן מתחילה בעצם הטרילוגיה האגדית של דנטה הקומדיה האלוהית שבמסגרתה דנטה,בלוויית ורגיליוס (משורר יווני עתיק) וביאטריצ'ה(אהבת חייו של דנטה)עובר מסע בלתי נשכח בשלושת העולמות הבאים (הגיהינום,טור הטוהר וגן העדן). ספר זה הוא תחילתו של מסע מורכב וארוך של דנטה במחוזות הגיהינום. ספר שכתוב בצורה פואטית ומעניית וביחד עם זאת קלה להבנה,מסרים פילוסופיים מעניינים ומעשירים, ביקורת פוליטית ומוסרית על החברה דאז (וגם קצת היום)וגם כמה אתנחתות קומיות. נהדר !”

“מזל שימי הולדת מגיעים פעם בשנה, ומזל שאחותי יודעת לחפש ברשימת "מרצוי למצוי" שיש תחת הדף שלי באתר סימניה. בכל אופן, קיבלתי במתנה את החלק הראשון של "הקומדיה האלוהית- התופת" ליום הולדתי האחרון. חיכיתי לקרוא את הספר הזה הרבה זמן. הרעיון הכללי היה ברור, אבל הייתי חייב לראות\לקרוא במה בדיוק מדובר בעצמי. יאמר לזכותו של העורך והתצרגם אריה סתיו שהוא לקח עבודתו ברצינות תהומות. מלאכת התרגום, המבואות, הרקע נעשו לעילה ולעילה. במיומנות, עקשנות ומסירות של כותב תזה או דוקטורט שבאמת נהנה להתעמק בתחום. פרקי המבואות מכניסים את הקורא לרוח הדברים ובלעדיהם היה קשה מאוד להבין איפה, למה ואיך. אני חייב לציין שהפריע לי העבודה שאריה והעורך שלו היו עיוורים לשימוש המגוחך בביטוי האוקסימורוני "מיותר לציין" על שלל גווניו כל דף שלישי בחלק זה של הספר. אםן באמת "מיותר לציין"... אז למה לציין ? שוב? ושוב? ושוב???? התרגום באמת קולח, ואם פרקי המבואות כבדים עליכם- אפשר להסתדר מצוין עם התרגום ועם סימני הדרך שהשאיר המתרגם בצורת פרק ההערות לכל הערה שמצא לנכון להרחיב עליה (במרבית המקרים קשה מאוד להבין למה התכוון דנטה בן המאה ה13 אם לא קוראים אחד מהשניים). יחד עם זאת, לבני התקופה לא קל לצלוח את סאגת "הקומדיה", ולמען האמת אני כותב את הביקורת לאחר שנעצרתי בקנטו 18 ומבלי שסיימתי את כרך התופת). בכל אופן, מידת הציוריות, האנושיות וממשיות שדנטה מעביר לשאול התחתיות, שמגוללות לעיננו בתרגומו וביאוריו של אריה סתיו מעניינות ביותר. אותי עניינן במיוחד הניסיון להבין את הלוגיקה ששולחת את חוטאי דורו של דנטה ואישים אחרים למחוזות הגיהנום השונים (חומר למחשבה- מי ראוי לעונש אלים יותר- גנבים או רוצחים ?). עניין אותי גם לקרוא מה עלה בגורל יהודים נבחרים ונקודת הראות האנטישמית הקדומה שנידונה בהרחבה בפרק המבואות בצורה מעניינת מאוד (השבח לישו). יחד עם זאת, קשה לי להמליץ עליו ולא רק מכיוון ועדיין לא סיימתי אותו. אחרי התחבטויות רבות- בסולם הקריאה שלי\סימניה אני מעניק 3 כוכבים וממליץ בחום לתאולוגים, היסטוריונים של המאה ה13, אוהבי ביוגרפיות (בסופו של דבר מדובר על יומן מסע), ולשאר הסקרנים הדומים לי....”

“איזה כיף בטח היה לחיות בפירנצה של המאה ה13, אני מתאר לעצמי שזה היה הקנדריק נגד דרייק שלהם, אליי זה לא דיבר”

“אחרי שנתקלתי שוב ושוב ובעיקר אחרי שקראתי את "התופת" של דן בראון (לא ספר משהו שלו והקשר לתופת של דנטה מאולץ ורופף), שאלתי את הספר הזה מספריית העיון ובחגיגיות ואפילו בהתרגשות התחלתי את ההרפתקה עמוק ביער האפל עם דנטה ועם וירגיליוס, שכמה מוזר דנטה שיכן גם אותו וגם את סוקרטס אפלטון ואריסטו הגדולים מכל, בתופת. למה? כי הם לא הוטבלו כדת וכדין לנצרות, למזלנו הכלכך רב, כך מוחם היה פתוח לחוכמה ודעת. הם לא הוטבלו כמובן כי הם חיו 400 שנה ויותר לפני לידתו של ישו. דנטה השקיע עבודה גדולה ומפרכת ביצירה הזו כולל בניית מבנה אדריכלי מיוחד לתופת שככל שיורדים לעומק כך העונשים יותר כבדים לפי מידת החטאים של יורדי הדומה. אלא שמה לעשות שכעבור כמה וכמה פרקים התחלתי להשתעמם מהזוועות והעונשים, בסופו של דבר אין כאן סיפור או עלילה כי אם צרות ומכות, בכיות וטרוניות (טבעי לא?). אי אפשר להשוות לשירתם הנפלאה של וירגיליוס מדריכו בתופת, אובידיוס או הומרוס, אוריפידס או סופוקלס שלפעמים מאירים ולפעמים מחשיכים ולפעמים גם מצחיקים. אני עם דעתי העניה התרשמתי אבל לא אהבתי.”

“כאן מתחילה בעצם הטרילוגיה האגדית של דנטה הקומדיה האלוהית שבמסגרתה דנטה,בלוויית ורגיליוס (משורר יווני עתיק) וביאטריצ'ה(אהבת חייו של דנטה)עובר מסע בלתי נשכח בשלושת העולמות הבאים (הגיהינום,טור הטוהר וגן העדן). ספר זה הוא תחילתו של מסע מורכב וארוך של דנטה במחוזות הגיהינום. ספר שכתוב בצורה פואטית ומעניית וביחד עם זאת קלה להבנה,מסרים פילוסופיים מעניינים ומעשירים, ביקורת פוליטית ומוסרית על החברה דאז (וגם קצת היום)וגם כמה אתנחתות קומיות. נהדר !”

“מזל שימי הולדת מגיעים פעם בשנה, ומזל שאחותי יודעת לחפש ברשימת "מרצוי למצוי" שיש תחת הדף שלי באתר סימניה. בכל אופן, קיבלתי במתנה את החלק הראשון של "הקומדיה האלוהית- התופת" ליום הולדתי האחרון. חיכיתי לקרוא את הספר הזה הרבה זמן. הרעיון הכללי היה ברור, אבל הייתי חייב לראות\לקרוא במה בדיוק מדובר בעצמי. יאמר לזכותו של העורך והתצרגם אריה סתיו שהוא לקח עבודתו ברצינות תהומות. מלאכת התרגום, המבואות, הרקע נעשו לעילה ולעילה. במיומנות, עקשנות ומסירות של כותב תזה או דוקטורט שבאמת נהנה להתעמק בתחום. פרקי המבואות מכניסים את הקורא לרוח הדברים ובלעדיהם היה קשה מאוד להבין איפה, למה ואיך. אני חייב לציין שהפריע לי העבודה שאריה והעורך שלו היו עיוורים לשימוש המגוחך בביטוי האוקסימורוני "מיותר לציין" על שלל גווניו כל דף שלישי בחלק זה של הספר. אםן באמת "מיותר לציין"... אז למה לציין ? שוב? ושוב? ושוב???? התרגום באמת קולח, ואם פרקי המבואות כבדים עליכם- אפשר להסתדר מצוין עם התרגום ועם סימני הדרך שהשאיר המתרגם בצורת פרק ההערות לכל הערה שמצא לנכון להרחיב עליה (במרבית המקרים קשה מאוד להבין למה התכוון דנטה בן המאה ה13 אם לא קוראים אחד מהשניים). יחד עם זאת, לבני התקופה לא קל לצלוח את סאגת "הקומדיה", ולמען האמת אני כותב את הביקורת לאחר שנעצרתי בקנטו 18 ומבלי שסיימתי את כרך התופת). בכל אופן, מידת הציוריות, האנושיות וממשיות שדנטה מעביר לשאול התחתיות, שמגוללות לעיננו בתרגומו וביאוריו של אריה סתיו מעניינות ביותר. אותי עניינן במיוחד הניסיון להבין את הלוגיקה ששולחת את חוטאי דורו של דנטה ואישים אחרים למחוזות הגיהנום השונים (חומר למחשבה- מי ראוי לעונש אלים יותר- גנבים או רוצחים ?). עניין אותי גם לקרוא מה עלה בגורל יהודים נבחרים ונקודת הראות האנטישמית הקדומה שנידונה בהרחבה בפרק המבואות בצורה מעניינת מאוד (השבח לישו). יחד עם זאת, קשה לי להמליץ עליו ולא רק מכיוון ועדיין לא סיימתי אותו. אחרי התחבטויות רבות- בסולם הקריאה שלי\סימניה אני מעניק 3 כוכבים וממליץ בחום לתאולוגים, היסטוריונים של המאה ה13, אוהבי ביוגרפיות (בסופו של דבר מדובר על יומן מסע), ולשאר הסקרנים הדומים לי....”