“״בוא ואומר לך מה הבעיה שלי,״ אמרתי. ״אני מין בעל מקצוע די קשוח. אני די פיקח, ויש לי ניסיון רב. אבל בעיקר, אנשים שוכרים את שירותיי כדי שאעשה דברים שאחרים לא מסוגלים, לא רוצים או לא מעזים לעשות״ (עמוד 58).

הספר "צל מהלך" מאת רוברט ב. פארקר (הוצאת אור-עם, 1995), הספר הוא ה-21 בסדרת הספרים שכתב אודות ספנסר, גיבורו הראשי של פארקר. פארקר פרסם ספרים רבים אודות ספנסר וחבר מרעיו וממש לא מוכרחים לקרוא אותם לפי הסדר. בניגוד לסופרי מתח אחרים פארקר כותב על ספנסר אך ורק בגוף ראשון. כמו המחבר ספנסר מתגורר ופועל בעיקר במרחב בוסטון (אבל איך שהוא אצל פארקר ספנסר לא מזדקן והוא בערך בן 49 וחצי). הוא גדל בוויומינג, במשפחה ממוצא אירי, והוא מתאגרף לשעבר, וחייל לשעבר ששירת בצבא ארצות הברית באוגדת חיל הרגלים הראשונה ולחם במלחמת קוריאה. "בעבר הוא שימש כבלש בשורות המשטרה" (עמוד 26).

לאחר מכן פרש נעשה לחוקר פרטי. ספנסר יודע את העבודה. הוא הקשוח שבקשוחים, מילה שלו היא מילה, וכשהוא מתחיל בחקירה הוא כמו כלב בולדוג הנועץ שיניו בעצם. לא מזיק גם שהוא שנון, חריף, בעל אגרופי פלדה ואקדוחן הבקי בשיטת ה"שלוף-דרוך-תירה": ״שמטתי את ידי למגירה הפתוחה, ושלפתי מתוכה אקדח, שאותו דרכתי תוך כדי שליפה. מיד עם התנועה הראשונה הושיטו שני הנערים הווייטנאמיים את ידיהם אל מתחת למעיליהם, אבל אני הקדמתי אותם בכשתי שניות, ואקדחי היה כבר מכוון אל קצה אפו של וו כשהם רק שלפו את שלהם. לשניהם היו אקדחי תשעה מילימטרים״ (עמוד 58).

עד כאן יש לנו את החוקר הקלאסי. עוד גיבור שנתפר למידות שקבע ריימונד צ'נדלר יוצרו של פיליפ מארלו האלמותי והאולטימטיבי, שאף בלש שנכתב לפניו ואחריו לא הצליח להאפיל עליו. אבל ספנסר שונה במקצת. את חייו הוא מחלק עם סוזן סילברמן, פסיכולוגית המרצה בהרווארד, ויש לו שותף, הוק שמו, יוצא ליגיון הזרים הצרפתי. הוק הוא כל מה שספנסר לא – גבוה, שחור, שתקן וקטלני במיוחד. עלילת הספר נפתחת כאשר הבלש הפרטי ספנסר, נשכר על ידי מועצת המנהלים של התיאטרון פורט סיטי, עיירת חוף קטנה במסצ'וסטס, כדי לחקור את תלונתו של מנהל התיאטרון, שמישהו עוקב אחריו. אף שספנסר מרגיש בתחילה כמו דג מחוץ למים, הירצחו של שחקן בתיאטרון, אשר נורה למוות במהלך הצגה של מחזה פוליטי שנוי במחלוקת, מחזירה את ספנסר היישר לטריטוריה המוכרת. בין מפקד המשטרה המקומית הקשוח, דה ספיין, ובין לוני וו, מנהיג הכנופיות הטונג הסיניות הרצחניות, מוצא ספנסר בקלות את מקומו וכמו שמבטיח ספנסר למי ששכרו אותו: "אני מפענח את כל המקרים שלי," אמרתי. את חלקם פשוט טרם הספיקותי" (עמוד 47).

הסגנון הקליל והמבדר של פארקר עושה כמעט כל ספר שלו להשקעה בטוחה. מלאכת התרגום שעשתה רותי אסולין טובה מאוד. פארקר יודע לספר סיפור. הדיאלוגים שנונים וכיף להיפגש שוב עם ספנסר וחבריו הישנים והמוכרים. ספנסר הוא לא הפרש הבודד העושה זאת בעצמו. הוא נזקק לעזרה ולחום ואהבה, ובכך הוא שונה מדמויות אחרות בז'אנר דוגמת ריצ'ר המאוחר ומארלו המוקדם יותר. אולי הוא אפילו אנושי. בלש כמו זה שכתב צ'נדלר קשה למצוא. עד שאחד כזה יציג את עצמו נסתפק בספנסר (ובריצ'ר כמובן). מומלץ בחום רב!!!”