“לכולנו יש סיפורים. כולנו נולדנו, היינו ילדים, התבגרנו ועשינו דברים שונים בחיינו. אבל לא כולנו
יודעים לספר אות אותם כפי שצריך.
צביקה רוזנברג דווקא כן.


הספרון שלו מורכב משלל סיפורים על תקופות שונות בחייו או בחיי אנשים אחרים שהוא מכיר (או המציא)
כך שכל סיפור הוא סך הכל שניים, שלושה דפים ולא יותר מכך. אך כל סיפור מכיל בתוכו הרבה מחשבה והרבה מחיי
אותו אדם שעליו מסופר.

הספר הוא בעצם בלילה של חיים שלמים, סיטואציות שהרבה מאיתנו
יכולים להזדהות איתן ולהבין את כוונת המשורר, כפי שאומרים.
אומנם הספר לא דן בשאלות פילוסופיות גדולות ולא ניתן לשבת ולנתח כל סיפור למיליון רבדים
אבל היופי בו שהוא קליל ופשוט. צביקה אינו מנסה להתחכם ואינו מנסה להראות שהוא חכם גדול
יותר מכולנו (כפי שחלק מכותבי הסיפור הקצר אוהבים לעשות...), הוא איתנו, הוא בגובה העיניים שלנו
והוא באמת גורם לנו להנות מהסיפורים שלו.


הסיפורים שהוא כותב עליהם מזכירים לי קצת את ההרגשה של לשבת עם הדודים המבוגרים שלך
באירוע משפחתי ולשמוע שלל סיפורים מעניינים מפיהם - כך בדיוק זה מרגיש איתו. ואל תבינו לא נכון!
זה לא מעיק, כלל וכלל לא! זה אפילו מהנה.
היו סיפורים שצחקקתי לעצמי שבטח אחותי חשבה שיש לי בעיה כשהיא ראתה אותי מצחקקת ככה לעצמי
והיו אף סיפורים שהייתי נבוכה בהם ואפילו גרמו לי לעצב ודקירה בלב. זאת מכיוון שכפי שאמרתי
אלו סיפורים שרואים שנכתבו ע"י אדם כמו כולנו, אדם רגיל שמבין את החיים בדיוק כפי שאנו
מבינים ורואים אותם בצורה הכי פשוטה ויפה שלהם, לכל סיפור שלו יש את הפשטות והיופי של החיים
של כל אחד ואחד מאיתנו.

עם כל הייחודיות שיש לסיפור של אדם אחד יש לזכור כי הרבה מחייו של
אדם זה שזורים בחיי כל אחד מאיתנו במיליארדי דרכים שונות וזה מה שגורם לנו לחוש הזדהות עם
סיפורים כגון אלו.


ספרון מקסים, סיפורים נהדרים ונחמדים, אם אין לכם כח לשבור את ראשכם עם ספר "כבד" לכו על
זה, לא תצטערו.”