“את השם דן צקלה רק שמעתי עד לא מזמן והנה לאחרונה קראתי את כפפות בהמלצה חמה. בעיקר נתמלאתי בתחושה טובה על רקע תל אביב של שנות ה-30.
דומה שהרחוב היה אז יותר רגוע ושלו, תל אביב עוד לא הייתה ממוסדת אלא רק בתחילת דרכה, ולפני כל תושב הארץ עמדה בלבד האפשרות של עבודה קשה ועבודת כפיים ובמקרה של טולק, גיבורינו הצעיר, האגרוף שהוא ספק תחביב או מקצוע של ממש בקריטריונים בארץ.
מעולם לא חשבתי שאפשר לייצר מהאגרוף כזו פאומה, שהוא יכול להיות כל-כך מרתק, שיש בו כל-כך הרבה חוקים, ולראשונה בחיי ממש נשאבתי לעולם הקשה הזה, פיסית גם נפשית. גם ובעיקר בספורט זה תככים מכוערים יש הרבה, ריבים וסתירות, יריבים וקרבות קשים מנשוא. תככים אלה מקשים על טולק הצעיר והרגיש במיוחד כשהוא נפגש עם המתארגף האימתני ביותר בעולם כולו והמאמן הנוכל שלו.
מבנה הסיפור מאוד מעניין. הוא אינו מתחיל בטולק אלא בצ'אמארקו (וחבריו למועדון), מאמן מועדון מכבי שרק מאוחר יותר מגיע לטולק בגלל המלצה עליו כמתאגרף עם פוטנציאל גדול. תחילה כשהוא מופיע, נדמה שהוא רק עוד דמות בסיפור ולאט לאט הכל נבנה סביבו והוא הופך להיות הדמות המרכזית.
לפנינו לא רק סיפור על אגרוף- שתיאורי הקרבות שבו כשלעצמם מותחים את הקורא כאילו צופה בהם בזה הרגע- גם סיפור אהבה יש כאן,חברויות, מועדונים, קיבוץ גלויות, מוות, והרבה אכזבה ותקווה. ואחוות מועדון מכבי- עם כל הקשיים והריבים הפנימיים שבה- היא זו שנשארת לאורך כל הדרך, עד סיומו של הסיפור.
מומלץ בחום.”
