“בעיקרו, הספר הזה הוא ספר היסטוריה חליפית/מדע בדיוני - בריטניה של המאה העשרים ושתיים נמצאת תחת משטר סובייטי-קומוניסטי אורווליאני. הדמויות הראשיות חלומות על המקבילות שלהן החיות בשנת 2007 במדינה חופשית, בשעה שהמקבילות שלהן משנת 2007 חולמות אותן. כל זה מעורב כדי ליצור סיבה ותוצאה בין שתי תקופות ופתרון ראוי לספר. ההשוואה ל-"האיש במצודה הרמה" היא בלתי נמנעת.
קראתי את הספר הזה לראשונה בתחילת שנות ה-90 (כשהייתי בתחילת שנות ה-20 לחיי) ואני חושב שרק כעת יכולתי ליהנות ממנו בשלמותו, במיוחד מהסאטירה. מצד אחד, יש את החלק הדיסטופי-אורווליאני, ה-"אזהרה החמורה" של הספר, שבו הסופר מצייר עתיד שבו הפחד והחשדנות הם השגרה. אנשים מוצאים ממיטותיהם בשעה שלוש בבוקר (השעה המועדפת על "ידידי העם") ולעולם אינם חוזרים, רק כדי למלא המכסה. עתיד (או אולי הווה?) שבו תעמולה מחליפה את החדשות ושבו מנהיגי המפלגה נהנים מחיי מותרות על חשבון החיים האפורים, הדחוקים והקשים של העם.
מאידך גיסא, יכולתי עכשיו לראות את ההומור הבריטי ואת האירוניה למשל בתיאור "בית-המרחץ המהפכני הציבורי" או במשפטים כמו "פעם הבהיקו האותיות בארגמן זוהר ואולם הגשם, בדרכו הקפיטליסטית-ריאקציונרית, כבר מחה אותן לגמרי".
דבר אחד שחסר בספר זה הוא החלטה ברורה של הסופר מה הוא רוצה לעשות. יש בספר קצת היסטוריה חלופית, קצת אזהרה אורווליאנית, קצת דילמות מוסריות, קצת דיון על חשיבות השפה, קצת על החשיבות של החלומות בקביעת התודעה ועוד לא מעט שבילים שלא אציין, אבל רוב הרעיונות האלו לא נלקחים למלוא הפוטנציאל שלהם. עדיין, מעבר להיותו ספר היסטוריה חליפית-דיסטופית נהניתי למדי מהדרך שבה הסופר מחבר את שתי התקופות וגם מהסאטירה העדינה. אני נותן לספר ארבעה כוכבים מתוך חמישה.”
