אווה ליפסקה מפרקת את התחביר ויוצרת שפה חדשה, ויוצרת שפה חדשה,אכזרית בדיוקה, שופעת שמות-עצם ותארים מפתיעים, צירופים רעננים, רעיונות מקוריים ואבחנות כנות. על אף האירוניה והגרוטסקה, ריבוי הסתירות והתפניות, השבר ותחושת התלישות, נשקף משיריה דיוקן אישה שבירה-אך אמיצה, שדבר אנושי אינו זר לה. שיריה הם מאבק-תמיד לשמור על האנושי והאינטימי בבית-הכלא הקיומי של ההיסטוריה, הפוליטיקה והיחסים הבין-אישיים. מוקדם לצעקה הוא מבחר שני משיריה בעברית, בתרגומו של רפי וייכרט.