“קצת התאכזבתי .הספר נושא כותרת מחייבת, לילית היא דמות גדולה מיתולוגית עוצמתית.
כשבאתי לקרוא את הספר יצאתי מנקודת הנחה שהגיבורה העונה לשם זה תשפוך עוד אור על אותה דמות ותגלה לי הקוראת איך לילית מתנהגת בחיי היום יום , באהבותיה, בבחירות שלה בחיים וברגעים הקשים שהחיים מזמנים לנו.
כי הרי הספר מתיימר להכיר לי " אשה נועזת ששילמה מחיר יקר על שקראה תיגר על גברים ואלוהים"
אז הוא התיימר.. לא הלך לא.

הספר מתנהל בשני מישורים מקבילים,בדף השני כבר הבנתי שלילית לא ממש הגיבורה, בתה היא המספרת המאוד דומיננטית שמתחרה באמה במידה כזו נחושה ,עד שנדמה שנעמי גל עצמה נכנעה ונתנה לה להיות הגיבורה.
אז במישור הראשון מסופר לנו סיפור ילדותה והתבגרותה של לילית, החיים קשים ההורים קשיי יום לא אהבו אותה מספיק היא קיבלה מכות. אעז ואומר שכל המישור הזה מיותר, מסופר באופן בנאלי וצפוי, תלוש לחלוטין מהמישור השני שנותר לבדו בעול של להציג בפנינו את אלילה נערצת שלשמה התאספנו פה היום..

המישור השני מתרחש כשבתה הנודניקית יושבת עליה שבעה , מתחשבנת איתה כמו כל בת טובה על מה אמא עוללה לה .
ומדיי פעם בפסקאות ספורות היא מכניסה הסברים לא חדשנים במיוחד על מי היתה לילית המיתולוגית.
המידע שאנו מקבלים לא עולה על רמת חיפוש בסיסי בגוגל שכל קורא יכול לבצע בעצמו, אין חיבור ראוי בין אותו מידע ביבליוגרפי לדמות האם שאמורה להיות עילת כל הספר.
נותרתי עם טעם של :היי היא בטח היתה אשה מעניינת פרופסור לילית אפפל המנוחה.
אבל אני באתי ללמוד על לילית, לא לשבת בשבעה של הגברת הנכבדת ולשמוע את הבת שלה מתחשבנת איתה.
בנאליות במיטבה שמתהדרת בנוצות לא לה.”