“ספר שנכתב על מקומות עבודה, ביורוקרטיה, סוגיות ניהוליות ומבנה ארגוני. הספר נכתב בשנות השישים של המאה שעברה אבל כנראה שבני אדם לא הפכו יותר חכמים בנושאים אלה. זה מזכיר תמיד את המצב הנוכחי וכל עובד בהיררכיה יכול לזהות את הדמויות של מקום עבודתו בספר זה.
העיקרון הבסיסי אומר שכל עובד מוכיח את עצמו ומתקדם ומוכיח שוב ומתקדם ואז בתפקיד הבא שאליו הוא מגיע, הוא לא מצליח למלאו וכאן הוא נתקע. פועל יוצא הוא שכל מערכת מלאה באנשים שמאיישים תפקידים שהם מעבר לרמת היכולת שלהם וכך היא נראית ומתפקדת. הניסוח שלי קצת שונה מהנאמר בספר , אבל זה רוח הדברים והסיומת שכתבתי מתאימה לישראל.
הספר הוא הומוריסטי אבל זה רק כדי להעביר מסר נכון בצורה קלילה בלי גרפים ופסיכולוגיה. באוניברסיטה בשיעורי כלכלה ומנהל עסקים למדנו מעט מאוד על נושאים מסוג זה (לפחות בתקופה שבה למדתי. יש היום התמחויות בהון אנושי אבל עדיין....) באופן שלא ניתן ליישום וכמובן לא יוכל לחזות מתי עובד מגיע לתפקיד אליו הוא לא מוכשר.
שמעתי כמה סיפורים יפים בנושא זה וכולם – לא מהאוניברסיטה. כי באקדמיה, רוצים לתת לך הרגשה שאתה יודע הכל. אחד מאלופי צהל (אולי זה היה עמרם מצנע??) אמר שרק בראיון עבודה שואלים אדם על נסיונו והוא יכול לספר שניהל 10 איש ולהתקדם אך מבלי שנשאל איך ניהל אותם?, האם יצר אווירה טובה? האם ידע להדריך אותם? האם לא חשש מכפופים שלו שהיו מבריקים ממנו וכד. זה מאוד מוכר לי ממקומות עבודה קודמים שלי.
בספר מדגים המחבר סוגיות שונות ואיך הן מטופלות במוגבלות האנושית באופן לא רציונלי. כמו למשל שתי הצעות שמוגשות לפקיד כלכלן : האחת על 10 מיליארד דולר עבור התחמשות גרעינית והשניה על בניית חנייה לאופניים ב 100,000 דולר. הפקיד שלא יודע כלום על הנושא הראשון, עשוי לאשרו מייד ואילו הנושא הפשוט יותר שסכום הכסף בו מזערי , עשוי לעבור הרבה בחינות ושאלות ואפילו לא להיות מאושר ע"י הפקיד....
יש סדרת ספרים נוספת (אכתוב עליהן בעתיד) שנקראת "חוק דילברט" , שם המחבר מגחיך לגמרי את תהליך הניהול, ההנהלה, קבלת ההחלטות, והאופן בו אנשים מתחפשים בתחפושות כדי להראות ידענים כשאין להם מושג על מה הם מדברים. ועוד הרבה.
העיקרון הפיטרי הוא ספר מצחיק ורק מידי פעם מבינים שהבדיחה היא או על חשבוננו או עלינו ממש.
שווה קריאה”
