דבר הגוֹליאַרְד2


אני, גוליארד עני, הדל בכוהני הדת, התועה ביערות ובדרכים, כדי לקבץ בשם אדוננו את לחם חוקי, נגלה לעיני מחזה של צדיקוּת ושמעתי את דברי הילדים הקטנים. נהיר לי שאין הרבה מן הקדושה בחיי, ושנכנעתי לפיתויים בצל התרזות שבדרך. האחים המכבדים אותי ביין מבחינים שאיני רגיל בשתייה. אבל איני נמנה עם כת המשחיתים. יש רשעים המנקרים את עיני הזאטוטים, ומנסרים את רגליהם וכופתים את ידיהם, כדי להציגם לראווה ולעורר חמלה. אשר על כן נבהלתי בראותי את כל הילדים הללו. מן הסתם, אלוהינו יגן עליהם. אני מדבר סתם כך, כי ליבי מלא חדווה. אני שמח על האביב ועל כל מה שראיתי בעיניי. רוחי אינה חזקה כל כך. גילחו את ראשי כדרך הכמרים בהיותי בן עשר ושכחתי את המימרות הלטיניות. אני דומה לחגב: כי אני מנתר, לכאן ולשם, ואני מזמזם, ולעיתים פורש כנפיים ססגוניות, וראשי הזעיר שקוף וריק. מספרים שיוחנן המטביל ניזון מחגבים במדבר. צריך לאכול מהם הרבה כדי לשבוע. אבל יוחנן המטביל לא היה קרוץ מהחומר של אנשים כמונו.


כולי הערצה ליוחנן המטביל, על שום שהיה נווד ודיבר דברים מקוטעים. נדמה לי שכך דבריו נעמו יותר. גם האביב נעים השנה. מעולם לא פרחו כל כך הרבה פרחים לבנים וורודים. השדות רחוצים זה מקרוב. בכל מקום בוהק דמו של הצלוב על השיחים לצד הדרך. ישו אדוננו צחור כשושן, אך דמו ארגמן. למה? אין לי מושג. זה כתוב ודאי באיזו מגילה. אילו הייתי בקי בכתיבה, הייתה לי מגילה משלי והייתי כותב בה. כך הייתי אוכל לשובע בכל ערב. הייתי סובב במנזרים להתפלל על נשמות האחים המתים והייתי רושם את שמותיהם במגילה שעימי. הייתי נושא את המגילה ממנזר למנזר. הדבר הזה חביב על אחינו הנזירים. אבל איני מכיר את שמות אחיי המתים. ייתכן שגם אלוהינו אינו מעוניין לדעת אותם. דומני שלא היו שמות לכל אותם הילדים. ואני סמוך ובטוח שישוע אדוננו מעדיף אותם. הם מילאו את הדרך כנחיל דבורים לבנות. לא ברור לי מנין באו. הם היו צליינים קטנטנים. בידיהם מקל עשוי עץ אגוז ושדר. על גבם נשאו צלב; וכל הצלבים בשלל צבעים. ראיתי צלבים ירוקים, שהותקנו כנראה מעלים שנתפרו. הילדים האלה פראי אדם וחסרי בינה. הם נודדים לא ברור לאן. הם מאמינים בירושלים. אני סבור שירושלים רחוקה, וכפי הנראה אלוהינו קרוב אלינו יותר. הם לא יגיעו לירושלים. אך ירושלים תגיע אליהם. וכך גם אליי. סוף כל הדברים שבקדושה הוא בשמחה. אלוהינו כאן, על הקוץ המאודם הזה, ועל שפתיי, ובתוך דיבורי הדל. שכן אני הוגה בו ומקום קבורתו ממלא את רוחי. אמן. אלך לשכב לי כאן בשמש. כי קדוש המקום הזה. רגלי אלוהינו קידשו את כל המקומות. אישן. יהי רצון שבערב יפיל אדוננו ישוע תרדמה על כל הילדים הלבנים נושאי הצלב. באמת אני אומר לו את הדברים האלה. עייפתי מאוד. אני אומר לו את הדברים האלה באמת, כי ייתכן שהוא לא הבחין בהם, ושומה עליו להשגיח על הקטנטנים האלה. חום הצהריים כבד עליי. הכול נעשה לבן. כן יהי רצון. אמן.