מבוא


בשנים האחרונות מתנהל מהלך עומק בחברה הישראלית שמנסה להחדיר אידאולוגיה והגות שמרנית לדיון הציבורי שלנו בתחומים שונים; כלכלה, מדיניות, ביטחון, דת, חברה וצורות שלטון. עד השנים האחרונות ההגות בישראל נטתה בצורה ברורה ומובהקת לצד השמאלי הלא שמרני (שמונע על ידי קרנות וגורמים, בארץ וב מחו"ל – הקרן החדשה לישראל ועוד). כמשקל נגד הקימו גם השמרנים (באמצעות קרנות משלהם, דוגמת קרן תקווה) מכוני מחקר אקדמיים (מכון שלם), מכוני מדיניות (פורום קהלת), הוצאות ספרים (הוצאת שלם, סלע מאיר וספריית שיבולת), הם הקימו וחידשו כתבי עת (תכלת, השילוח) והקימו גם כלי תקשורת (ישראל היום, מקור ראשון, בשבע, ערוץ 14) וכמובן גם הכשירו אנשים שונים שיובילו את המהלכים הללו. וכך הם הניעו תהליך עומק מרתק בחברה הישראלית (שיאו היה הניסיון לערוך את הרפורמה המשפטית שהחל בשנת 2023, רפורמה שמבוססת על עבודה של פורום קהלת). על אף שבדרך כלל אני מתנגד לתפיסות השמרניות, אני חב להם תודה על היחשפות לספרות הגותית מהכיוונים השמרניים שכמעט לא הייתה קיימת בישראל עד לפני כמה שנים.


השמרנות היא נושא המצוי במחלוקת פוליטית ואידאולוגית, אבל בבסיסו מונחת תשתית הגותית-פילוסופית. כבר כאן אציין שענייני כאן אינו בפוליטיקה וגם לא באידאולוגיה. מטרתי היא עיון אנליטי ומושגי, וכמו בדרך כלל גם כאן עיון כזה יכול להביא אותנו לכמה מסקנות מפתיעות. בין היתר ברצוני להראות שקביעה אם גישה כלשהי היא שמרנית או לא, אינה פשוטה כלל ועיקר, בוודאי לא על פי תכניה. הדבר דורש מבט מדויק יותר, וכלי הדיאגנוזה צריכים להיות מופעלים ברזולוציה גבוהה מהמקובל.


שמרנות במישור הפוליטי והמשפטי


בסעיף הזה אסביר במה לא אעסוק בספר זה. המונח 'שמרנות' משמש אותנו רבות בשדה הפוליטי והאידאולוגי. השמרנות בשדה הזה מיוחסת לימין. לעמדה שעומדת מולו (השמאל) אין שם אידאולוגי ברור. לפעמים מכנים זאת ליברליזם, למרות שבאופן מסורתי דווקא הימין דוגל בליברליזם, ולכן כאן אמנע משימוש במונח הזה. על אף אי הדיוק, אני אכנה כאן את מה שעומד מול השמרנות בשם "מודרניזם" (גישה ששואפת לשנות ולתקן את המציאות הקיימת, כלומר פניה מופנות קדימה, בניגוד לשמרנות שבמובן מסוים פונה אחורה).


במישור הפוליטי, לא לגמרי ברור מדוע דווקא הימין מזוהה עם שמרנות. טלו כדוגמה את הרפורמה המשפטית שיזמה ממשלת נתניהו (בשנת 2023). מדובר היה שם בשינוי מהפכני של סדרי השלטון וחלוקת הסמכויות בין רשויות השלטון. את השינוי המהפכני הזה הובילו אנשי ימין מובהקים (למרות שימין אמור לדגול במבנה שלטוני שנותן פחות כוח לממשלה, והרפורמה הזאת חתרה לחזק מאד את הממשלה). לא בכדי התעוררו נגד הרפורמה הזאת מחאות נרחבות וקשות ברחובות ובתקשורת, והמוחים נהגו ועדיין נוהגים לכנות את הרפורמה "מהפכה משטרית". כעת אני שואל: כיצד ניתן להגדיר את הימין כשמרני בעוד הוא זה שעושה מהפכות? שמרנים אמורים להתנגד למהפכות. ומצידה השני של המטבע, חלק לא מבוטל מהמוחים שייכים לשמאל הפוליטי בישראל. חשוב לשים לב שהם לא מתנגדים למהפכה הזאת רק בגלל תכניה, אלא עולות אצלם טענות בדבר הצורך לעשות את הרפורמה בקצב איטי ומבוקר ומתוך שיח והסכמה ציבורית רחבה. אלו הן טענות שמרניות למהדרין.