"איש לא נכנס ל'שטח ההפקר'. גדרות התיל מסגרו את שדה הרקפות, הכלניות, הכרכומים, העשב הרענן וריח האדמה התחוחה לאחר הגשם. היד נמשכה אחר הלב להושיט ולגעת, להושיט ולקטוף ולהביא הביתה את היופי הנעדר אצלנו. ככל שהגדר הייתה גבוהה וסבוכה יותר, כך גברה הכמיהה להיות בתוך הפלא הצבעוני והמרגש הנמצא במרחק נגיעה אסורה". *** בסיפוריה הקצרים מפליאה לאה...