“"סודות מעבר לדלת" הוא ספר מרתק ומעורר מחשבה, כזה שלא הנחתי מהיד ושחזר אליי שוב ושוב גם אחרי שסיימתי לקרוא. למרות המבנה הכרונולוגי, הוא מצליח להחזיק מתח רגשי ולפתוח צוהר נדיר לעולם האימוץ. זה אינו רומן קלאסי, לא פרוזה במובן המקובל וגם לא ספר מתח — אלא יצירה בעלת יסודות אוטוביוגרפיים המשולבים בדמיון, שנוגעת בעדינות ובאומץ בנושאים רגישים.
ד"ר תמר אשכנזי, אשת סיעוד ומנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות, מנחה גם קבוצות תמיכה למשפחות שכולות של תורמי איברים. נושא האימוץ קרוב ללבה, שכן גם שני ילדיה שלה אומצו — עובדה שמעניקה לכתיבה עומק ואותנטיות.
הספר נפתח בשנים 1942–1944, ערב קום המדינה, במפגש בין חיילת וחייל במסיבה בבסיס סטלה מאריס. אהבה ניצתת, אך החייל שב לארצו וחביבה נותרת עם "מזכרת". משם אנו קופצים לשנות השבעים, אל רותי — עובדת סוציאלית, נשואה לאברהם הלום הקרב, ואם לארבעה, המתגוררת בקיבוץ.
רותי מלווה במסגרת עבודתה ילדים מאומצים, לעיתים כאלה שמגיעים ממשפחות הרוסות ואלימות. בין הסודות שנחשפים בקליניקה לבין ניסיונותיה לאזן בין עבודתה לחייה האישיים, היא פונה לייעוץ — וגם שם נחשפים כאבים ושברים.
הספר בנוי מפרקים קצרים המתארים את עולמם של המאומצים, המשפחות המאמצות ומשפחות האומנה.
ליבת הספר עוסקת בתהליכי האימוץ ובליווי הרגשי הכרוך בהם, אך הוא נוגע גם בנושאים נוספים: הלינה המשותפת בקיבוץ והמרחק הרגשי שיצרה בין הורים לילדיהם, וכן ההתמודדות עם הלומי קרב.
מזמן לא נתקלתי בספר שהעסיק אותי כל כך. היו קטעים שהכו בי בעוצמה, עד ששבתי לקרוא אותם שוב. כל העלילה מסופרת מנקודת מבטה של רותי, הפוגשת את משפחות האומנה, המאמצים והמאומצים, והכתיבה של ד"ר אשכנזי קולחת, אנושית ומלאת חמלה.
הספר מעלה שאלות רבות: מה קורה לילדים הפותחים את תיק האימוץ? כיצד נראית פגישה עם ההורים הביולוגיים? האם מתעוררים חיבור, חמלה, חיבה — אולי אהבה?
בשורה התחתונה: כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו. (הרב שלמה קרליבך)
ממליצה בחום למתעניינים בנושא — ולכל מי שמעריך ספרות אנושית, רגישה ומטלטלת.
לי יניני
ידיעות אחרונות – ספרי חמד, פרוזה מקור, עורך אחראי: דב איכנולד, 294 עמודים, 2025”