נכנסתי להיריון. בהתחלה לא הייתה שום בעיה, חיינו נמשכו כרגיל. אבל אז הבטן התחילה להיראות. אני זוכרת את עצמי הולכת במעבר בין מדפי הספרים ומבינה שמשהו השתנה.

אבל בניגוד אליו, עליי השינוי ניכר, לי אין דרך לברוח ממנו. אני זוכרת שכבר אז התרעמתי, שנאתי את זה. אנחנו הרי זוג שוויוני – שנינו שוטפים כלים ועושים כביסה, כשיגיע הילד נחלק בינינו את ימי האיסוף מהגן. אבא ואמא זה בדיוק אותו דבר, אז למה אני צריכה להסתובב בעולם מסומנת, והוא לא? למה הוא יכול לבחור למי ומתי הוא מספר שצפוי להיוולד לנו תינוק, ואני לא?