גיליון 139 של כתב העת “הליקון” בעריכת ד”ר נוית בראל כולל יצירות מאת כותבות וכותבים עכשוויים, המתמודדות באופנים שונים עם הסוגייה “מה זה שיר?”. זהו גיליון ארספואטי, שתוהה על תכליתה של שירה. ת”ס אליוט המליץ בפני משוררים על מידת זהירות בשעה שהם כותבים על שירה. בגיליון הזה היו כאלה שנזהרו, והיו מי שלא נקטו זהירות כלל. נורית זרחי שומעת מתוך הלילה קול ציפור ושואלת מהי: אמיצה? טיפשה? משוגעת? שולמית אפפל ניסתה להגן על השיר מפני עצמה. מאיה בז’רנו קבעה שהשאלה “מה זה שיר?” אינה רלוונטית עוד כיום. רחל חלפי, במחזור חוצה עשורים של שירה ארספואטית שטרם פורסמה עד כה, כתבה על השיר כוויתור, כסוד כמוס, כצבע דועך. אפרת מישורי מתרגלת יחד איתנו מהי שירה. ויערה שחורי כתבה על אודות הכתיבה כמסע בתוך מבוך, כאשר תוך כדי כתיבה וקריאה אנחנו טווים את חוט אריאדנה שלנו “כדי להפיק את האפשרות להביט בעיניו של האנושי, מחדש, עוד פעם, בפעם הראשונה”.

נוית בראל

נוית בראל, משוררת וחוקרת ספרות, נולדה באשקלון. שירים, מאמרים ותרגומים פרי עטה פורסמו במבחר רחב של כתבי עת (בהם: "מטעם", "הליקון" ו"מעין"), באנתולוגיות ובעיתונים.... המשך לקרוא

שם הספר
רושם - מחזור שירים
ממש
מחדש
הליקון 132: נקודת אי השקט - הליקון #132
הליקון 138 / אפשר היה להגיד: אני - הליקון #138