“איזה לב גרוסמן, לב גרוסמן שלנו??
כלומר, לב גרוסמן של "הקוסמים"?
זה שכתב ספר פנטזיה הו כה מתוחכם וציני שבו גם הפנטזיה לא מצליחה להוות אסקפיזם מהחיים האפורים הבנליים וחסרי המשמעות שלנו, כי היא עצמה גם בנלית ואפורה וחסרת משמעות?
הוא זה שכתב את מעשיית הילדים החביבה והדידקטית הזאת??
איפה הקאצ', מה פיספסתי פה?

***

אין להכחיש שהספר הזה כתוב היטב. יש בו קצת תחכום שבא לידי ביטוי במודעות העצמית של הספר ושל הגיבורה שלו. כלומר הוא פועל בעולם שמודע מאוד למציאותם של ספרי פנטזיה. למשל, כשקייט גיבורת הספר ואחיה הצעיר טום מגלים שהרכבת שקיבלו במתנה מדוד שלהם מתחילה לנסוע - הם תוהים האם הם בדרך להוגוורטס.
הוא כתוב בצורה מושכת עבור ילדים שכבר מכירים ואוהבים פנטזיה אבל לא שבעו ממנה ומוכנים לבלוע עוד קצת מאותו הדבר לפני שהם עוברים הלאה ומחפשים עולמות פנטזיה יותר מורכבים ומתוחכמים. אולי כמו הגיבורים שלו שמצרפים לרכבת הקסומה שלהם קרון ממתקים ונכון לעכשיו - עדיין מסוגלים לבלוע את כל המתוק-מתוק הזה בלי להרגיש בחילה.
אבל זה בדיוק מה שהוא.
ספר ילדים.
אין בו שום רובד או ערך מוסף למבוגר שמתפתה לקרוא אותו (כי הוא אולי חושב לעצמו שבכל זאת, לב גרוסמן).
מה כן יש בו? שפע של מסרים חינוכיים: לא טוב לבלות הרבה זמן מול מסכים למיניהם, חשוב לקרוא ספרים, בני אדם משמידים את כדור הארץ ולא דואגים לסביבה ולשלל היצורים החולקים איתם את הכדור, כולנו צריכים לקחת אחריות ולפעול כמיטב יכולתינו ולא לזרוק אחריות על מישהו אחר ואחיות גדולות צריכות ללמוד לתת מקום וכבוד גם לאחים הקטנים והמעצבנים שלהן.
בן 10 שלי בלע את הספר תוך שעה או שעתיים, ובאיזשהו שלב הרים את הראש וקרא בחדווה: איזה ספר לא חינוכי! למה? הגיבורה קייט הולכת לישון בלי לצחצח שיניים, כי מה הטעם ברכבת קסומה אם בסוף צריך לצחצח שיניים לפני השינה?
אז מסתבר שגרוסמן הצליח להחביא את הדידקטיקה שלו תחת מעטה של חוסר חינוכיות שובב שקורץ לילדים עד גיל מסויים.
על מבוגרים זה פחות עובד.”