“קריאה בספריו של הנרי מילר תמיד מסתיימת ברגשות מעורבים, הוא כותב כל מה שעובר לו בראש ללא סינון ועם כל השומנים העודפים. ידיוע שבספריו של מילר כמעט ואין עריכה. אין ספק שהוא כותב היטב, ישנם קטעים בספר שהם יוצאים מן הכלל וישנם קטעים שהיה אפשר לקצר בהם משמעותית או להוציאם לגמריי. עדיין הקריאה במילר עם כל השומן העודף היא מהנה ביותר.

ספר זה נחשב על ידי רבים הטוב שבספריו. ממש לפני פרוץ מלחה"ע השניה ב-1939 מילר מגיע לבקר את חברו הסופר האנגלי לורנס דארל ביוון. דארל תושב האי קורפו באותה העת לוקח את מילר למסע ביוון בדלפי, מיקנה, טירינס, הידרה, אפידאורוס, קורינתוס, ארגוס, לאונידיון, אמוריסיון (מארוסי) ועוד מקומות מרהיבים בהם הוא פוגש את אנשיה, נופיה ותרבותה של יוון ומוקסם מהם. זהו שיר הלל למדינה, לאתריה ההיסטורים ולתרבותה.

מילר מאוהב ומוקסם מיוון ועושה לה יחסי ציבור נהדרים, הוא רואה בה ארץ קדושה. מילר מתעד כאן את המסע שעשה ביוון, אבל עיקר התיאור הוא לא מסעו הפיזי אלה המסע הרוחני אותו הוא עובר ביוון.

הקטעים היפים בספר הם שיחותיו עם האנשים שהוא פוגש, בהם משוררים כגון גיאורגוס ספריס וסופרים יוונים מהתקופה. הקטעים בהם הוא מתאר חלקים מן המיתולוגיה היוונית באתרים אותם הוא מבקר, לעיתים ארוכים מידי והיה שווה לערוך אותם.

"נתמעטה דמותי, שבתי לממדים אנושיים אמיתיים, מוכן להשלים עם גורלי ונכון להעניק מכל אשר קיבלתי.
ניצב על קברו של אממנון, חוויתי לידה אמיתית מחדש"

"מעולם לא ידעתי שהעולם מכיל שפעה שכזו, שוטטתי בו כסומא באפלה, בצעדים כושלים, מהוססים.
הייתי גאה ויהיר, שבע רצון מן החיים הכוזבים, המוגבלים, של איש הכרך. אורה של יוון פקח את עיני,
חדר לנקבוביות עורי, הרחיב את כל ישותי, באתי הביתה אל העולם..."

מומלץ, כשמילר טוב הוא הרבה מעל הממוצע. זו הוצאה מחודשת של הספר בהוצאת כרמל, תרגום מצויין של עודד פלד.”