“מיכאלידיס התברך בכישרון לספר סיפור פתלתל בצורה פשוטה וברורה. מצד אחד הסיפור שלו עובר תהפוכות ומלא בתפניות מפתיעות. מצד שני - הכתיבה קולחת, בשפה פשוטה ולא מתחכמת, ולכן קל מאד לקרוא ולהתמכר לספר.
האמת שפשוט "בלעתי" אותו תוך שלשה ימים.
קורטוב של אמריקאיות עם עשירי עולם ושחקנית מפורסמת, מתבודדים באי אקזוטי בים התיכון - אפילו מיכאלידס מודה שזה נראה כמו העתק של סיפורי אגתה כריסטי. ועם זאת הוא מצליח לתת לסיפור שלו את התפניות שלו, לפי סיגנונו שלו.
אז עלילה מענינת, קופצנית ומפתיעה בשילוב שפה קולחת הופכת את הספר לארבעה כוכבים.”

“סיפרו האחרון של מיכאלידס לטעמי טוב דווקא בגלל הדרך ולא בגלל התוצאה.
זה בדיוק ההפך מ"המטופלת השקטה" שהצטיין דווקא בסיום שלו ובאופן פתירת התעלומה.
האופן בו פערנו את הפה שלנו בתדהמה בסוף "המטופלת השקטה" ממש לא חזר על עצמו פה
למעשה פיתרון התעלומה כאן כלל לא הותיר רושם כמו תהליך הקריאה עצמו.
הספר הנ"ל לטעמי קריא ביותר, מרתק, מלא תהפוכות וראוי בהחלט לקריאה בגלל האופן שבו הדברים מובאים אלינו .
אליוט , דמות המספר, פורש בפנינו את סיפורו בצורה שלא ניתן להוריד כמעט את הספר מהידיים.
הסוף לא כל כך עניין אותי כמו לשמוע עוד ועוד את הסיפור.
ומה זה אם לא ההגדרה למספר סיפורים איכותי?

אז ברגע שאתם משחררים את הראש מהניסיון לפתור את התעלומה ופשוט מתמסרים לדרך נהנים מהספר הזה הרבה יותר!
ברוב ספרי המתח אין את היתרון הזה, שם תמיד העלילה היא הספר והספר הוא העלילה.
כאן באופן די נדיר לספרי מתח יש דמות מספר באמת כובשת ואופן הצגת הדברים בהחלט ייחודי ושווה קריאה.”

“סיפור על רצח או שמא סיפור אהבה ? קורותיה של לנה פראר. הספר מסופר בגוף ראשון מצידו של הסופר אליוט. מאד אהבתי איך שהספר כתוב. מצד שני, התאכזבתי. הוא ממש לא כמו "המטופלת השקטה" ואפילו לא מתקרב לזה. הספר לא מעניין, ובניגוד לספר הראשון שלו (המטופלת השקטה) בו, לדעתי, לא היה משפט אחד מיותר. בספר הזה "רוחות הזעם" זה היה מאד אחרת. שמח שלקחתי אותו מהספרייה ולא קניתי אותו. בקיצור, התאכזבתי.

נדב”

“הסופר הוכיח את עצמו כמי שאינו סופר של ספר אחד (וכאכלן ראשים כרוני בפסיכולוגיה). מותחן מעולה- לא עמוק מידי, לא טראש. לחובבי הז'אנר. לדעתי יותר טוב אפילו מהמטופלת השקטה”