“קראתי השנה שוב את "צייד בודד הוא הלב" של מקאלֶרס ולגמרי במקרה הגיע אליי גם הספר הנ"ל שהוא נובלה או רומן מאוד קצר אבל גם מאוד מעניין! קודם כל עניינה אותי העובדה שהעלילה מתרחשת בבסיס צבאי אמריקני בזמן שלום ושאלתי את עצמי מדוע בחרה מקאלֶרס דווקא במיקום בלתי שגרתי כזה. אבל יותר מעניינות כאן הן הדמויות: שני קצינים, חייל אחד שתי נשותיהם של הקצינים והמשרת הפיליפיני המסור של אחת מהנשים. יש כאן סודות ומוזרויות של כל אחת מהדמויות הללו ומיניות מודחקת הטרוסקסואלית והומוסקסואלית.
כל הזמן הייתה לי הרגשה שהסופרת "הולכת על הקצה" כי בעצם כמעט שלא קורה פה שום דבר במפורש. לכאורה זה פשוט, אפשר לתמצת זאת בקצין שהוא הומו מודחק ואישתו
שמוצאת לה מאהבים רבים וביניהם הקצין השני. אישתו החולנית יודעת הרבה יותר ממה שהיא מספרת, בזה לשני הקצינים הללו... והמשרת הפיליפיני שלה שנאמן לה ותלוי בה לחלוטין והחייל שגם לו יש כמה סודות וביניהם "מציצנות" שיש לה חשיבות רבה בעלילה...
היחסים בין הדמויות הללו הם מתוסבכים מאוד ויש בהם אובססיביות רבה וכשזה מעורב במין זה גם נגמר בצורה טרגית... כדאי לזכור שהרומן הזה יצא-לאור בשנת 1941 כשאמריקה עוד הייתה מאוד שמרנית! וכמעט שאי אפשר היה אז לספר באופן פתוח את הסטיות שמתוארות כאן והקורא היה אמור להשלים בדמיונו חלק מהדברים... אהבתי מאוד את תיאורי הטבע שיש כאן ובכלל הספר תורגם לעברית בצורה נפלאה. הדמויות לדעתי הן מאוד עמוקות בתיאורן וגם אחרי שקוראים את הספר הנ"ל יש מקום להרבה מחשבה על מה שבעצם קראנו כאן. הספר נחשב לקלאסיקה אמריקנית והוא מעולה בעיניי.”