“הספר סוקר כמעט 200 שנים, מ-1800 בערך ועד 1974, ומספר בהן את סיפורה של משפחת קאסאדיו. המחברת, בת לאותה משפחה כפי שמתברר בסוף (או בהתחלה אם שמים לב, אבל בכל מקרה זה לא מאוד חשוב), בוחרת כל פעם כמה דמויות עיקריות מכל דור וכותבת עליהן, וכך מתקדמת מדור לדור. הפרקים מחולקים לפי השנה שבה מתרחשת העלילה. יש אילן יוחסין של המשפחה בסוף הספר אבל לא קשה לעקוב אחרי הדמויות כי ההתקדמות היא לינארית ואין כמעט קפיצות אחורה וקדימה בזמן. הרומן עוסק בתקופות שונות בהיסטוריה ולכן גם מתכתב עם אירועים היסטוריים, אך זהו אינו רומן היסטורי. גם אם מוזכרים בו אירועים כמו מלחמת העצמאות של איטליה, מלחמת העולם הראשונה או השנייה או מרד הסטודנטים בסוף שנות ה-60, העיקר הוא הקשר של אותם אירועים לבני המשפחה, ולכן אין הסבר על האירועים עצמם. לדעתי עדיף כך. מי שלא יודע, שיבדוק בעצמו כפי שאני עשיתי כמה פעמים במהלך הקריאה. הקריאה בספר מהנה וקולחת. הפתיחה שעוסקת בקורותיה של משפחה מסועפת, שכתובה בסגנון ריאליזם מאגי, תתן תחושה של "100 שנים של בדידות". יש דמיון בין היצירות, אך הספר הזה לא מתעלה מבחינה ספרותית ליצירתו של מארקס. ועדיין, זה ספר טוב מאוד, מרגש ועצוב לפרקים, שמכניס אותנו לעולמה של משפחה מרתקת.”