הספר הוא אוסף של סיפורים קצרים – תמונות, מראות וקטעי זיכרונות, מתובלים בדמיון, המספרים על ימי ילדות רחוקים ועל ימים מאוחרים שלאחר הקמת המשפחה.

בסיפוריה, חלקם מסופרים בגוף ראשון וחלקם בגוף שלישי, חוזרת נועה קריספין אל מחוזות ילדותה בקיבוץ בשנות ה-40,' ומתארת בראייה חדה ובהומור עדין את אותם אירועים ודמויות שליוו אותה בצעירותה: חברת הילדים המגובשת והאכזרית לעיתים, המטפלת שירה הקשוחה, מלכיאל העגלון, קלמן האחראי על המטע, מנדל שעלה מפולין, ואימא רביץ האופה, שהייתה נותנת לה בסתר חופן של עוגיות.

הסיפורים שמציאות ובדיה מעורבבים זה בזה, מתארים אפיזודות יומיומיות, טריוויאליות, אך בזכות כושר תיאור וכושר הבחנה הופכים תחת ידיה לסיפורים מרתקים ואנושיים.